מחירי הביצים אינני מבין מדוע מחירי הביצים בישראל חייבים להיות גבוהים יותר מאלה שברוב המדינות המפותחות. סיבה-כביכול, שכיחה, לפערי המחירים היא: השוק קטן, מחזור העסקים מצומצם, העלויות גבוהות בגלל נטלים ישראלים יחודיים (ביטחון, תובלה, ביטוח בתנאי איום, מרחקים ממקורות האספקה, ועוד ועוד). אבל כאשר בודקים את העובדות מבלי שההסתדרות מטילה חרם על בדיקה כזו, משביתה את המשק וגורמת נזקים בעשרות ומאות מיליוני ש"ח, מסתבר שהכל סיפורים. יש בוודאי כאן ושם מי שמושפעים מכך, אבל מדיניות ביטוח וסיבסוד ביוזמת הממשלה (משרד האוצר ומשרד הכלכלה) - לפחות העובדים שאינם ישנים שם שנת חורף או שנת קיץ - לגבי ענפים רגישים לאירועים שכיחים (ביטחון או מזג-אויר, למשל), עשויה לתת מסגרת לפתרון קבע שתענה על הצרכים, תאפשר לנקות את "ערפל הקרב" המשמש קרקע פוריה לשימור מחירים גבוהים יחסית של מוצרי-יסוד, ולצמצם מאוד את הביורוקרטיה ואת אי-הוודאות במשק. מחיר הביצים וגורל מגדליהן הוא דוגמה למספר רב של ענפים שסובלים מאותן מחלות, החל בקוטג' ומוצרי חלב נוספים, עבור ללחם לסוגיו ועד לדגים, בשר ומוצרים רבים אחרים.
בסוגיית הביצים מעלה רעיה שטראוס שאלה בסיסית ואוניברסלית יותר: "כדי שביצה תעלה 10 אגורות פחות, צריך להרוס את כל החקלאות?"
1 העובדה שהדברים נאמרים ע"י תעשיינית מזון גדולה בישראל, אינם עושים אותם בהכרח לבלתי נכונים או קנטרניים. ראיתי תגובות בתקשורת לדברים שאמרה ברוח דומה גם בסוגיית ההאמרה העונתית של מחירי העגבניות, וקראתי גם דיברי קוראים-מגיבים מתלהמים שאינם במקומם. אני מודע לכעסנים "המקצועיים" שלנו, אבל אלה לא הביאו ארוכה לאף אחת מבעיות המשק, מפני שפתרונות אינם "ניסים". פתרונות הם תהליכים רציונליים של תיקון חשיבה ותיקון דרכי ביצוע קלוקלות, על כל מרכיביהן. כאשר מקור הבעיות שונה, סביר מאוד להניח שגם דרכי הפתרון תהיינה שונות.
אם יש מי שרוצה להשוות אותנו בכל ל-
OECD, אינני מתנגד לכך, אבל שיבין שפרוש הדבר הוא גם צורת ניהול אחרת, יעילות משקית אחרת, תפוקה אחרת, וחוקי-משחק חברתיים-כלכליים אחרים; אינני בטוח שכל הצעקנים המקצועיים מוכנים לשלם את כל המחירים הללו, וכידוע, אין ארוחות חינם.
יש בהחלט מקום לשיפורים, ואם רוב הציבור סבור שעגבניות הן מצרך חיוני, וביצים הן מצרך חיוני, יש לארגן את המשק בהתאם, והדבר אינו צריך להימשך דורות. עם זאת, יש להחליט באותה נחישות ובאותה שעה גם אילו מוצרים יהיו בעדיפות נמוכה יותר ועל כן מחירם יהיה גבוה יחסית. מה שאיננו מתקבל על הדעת הוא שני אלה: א. לא נעשה דבר, רק נתלונן והדברים יבואו על מקומם בשלום; ב. אנחנו באמת שווים כיום לגרמניה, בריטניה או סקנדינביה ביכולותינו המשקיות, ברמתנו הניהולית ובתרבותנו הלאומית, ולכן כורח המציאות הוא שנשווה להן בכל - זהו חלום באספמיה.
לא להרוס את החקלאות סוגיות הביצים, הדגים, העגבניות ועוד, הן חלק משאלה יסודית הרבה יותר: האם יש צורך בחקלאות ישראלית עצמאית, מפותחת, איכותית וריווחית, כענף קבוע במשק הלאומי. דומני שאין מי שחושב שישראל יכולה או צריכה לנוון את החקלאות ולתלות את כל יהבה בייבוא מבחוץ - איו"ש ועזה, אירופה או מקומות אחרים. ייתכן שמספר כלכלנים שבוחנים את הנושא דרך "הגרוש", יוכלו להוכיח שמשיקולים כלכליים "טהורים" אפשר לוותר על רוב המשק החלקאי; ברמה הלאומית האסטרטגית, זו תהיה שגיאה גסה. קיימות לפחות ארבע סיבות מהותיות מאוד שבשלן אסור לישראל לנקוט צעד כזה, לפחות בטווח הנראה לעין: א. המצב הביטחוני-מדיני; ב. הערך האסטרטגי של החקלאות בשמירת ריבונות מעשית על קרקעות המדינה. ג. הידע והיכולות שהתפתחו בישראל בתחום זה, הם לא רק נכס כלכלי שטרם מוצה ואפילו רחוק מכך, אלא גם מנוף מדיני ליצירת שת"פים עם מדינות רבות בעולם, במיוחד באפריקה ובאזורים מתפתחים. בתנאים מסוימים החקלאות היא גם ענף שביכולתו לתרום לקליטת עליה ממדינות שרמת השכלת האוכלוסייה בהן נמוכה
2. ד. התוצרת החקלאית של ישראל מעולה ואין סיבה להחליפה בדבר-מה נחות ועוד לשלם על כך מחיר גבוה.
החקלאות השתנתה מאוד בשני הדורות האחרונים, אבל תפיסת הפעלתה בישראל עדיין מבוססת על ימי "כיבוש השממה". הגיע הזמן לפעול, בהדרגה אך בהתמדה, לשינוי פני אופן הייצור בענפי החקלאות. נדרשת חקלאות אינטנסיבית יותר, מתוחכמת יותר, אוטומטית יותר, זולה יותר, ואפקטיבית יותר. בעבר הייתה החקלאות ענף עתיר ידיים עובדות. גם כיום היא מחייבת עדיין הבאת
עובדים זרים לארץ ואלה מהווים בעיה לא קלה לבקרה ושליטה. כאשר קיבוצים ומושבים (וחקלאים בודדים) מעסיקים ממילא עובדים שכירים, לרוב זרים, אין עוד צורך להעמיד פנים שמדובר באידיאולוגיה של "בניית יהודי חדש, עובד-אדמה". חייבים לחלק מחדש את אמצעי הייצור - קרקע, מים, ומיכסות היתרים לייבוא עובדים זרים - ולמקסם את התועלת למשק בין היתר בעזרת חלוקה זו. מיקסום התועלת פרושו תכנון רציונלי שלוקח בחשבון את מכלול השיקולים הלאומיים ומעצב מחדש את החקלאות הישראלית על יסוד תוכנית-אב לאומית מתקדמת. יעד אחד למיקוד בתוכנית כזו, חייב להיות צימצום ואפילו חיסול של אנכרוניזמים וכשלים מובנים בקיים. וחלק אחר צריך להגדיר את האופן והמועד שבו המשק המשודרג יגיע למיצוי של האמצעים והיכולות לטובת הציבור כולו. המבחן איננו טובתם של סקטורים כאלה או אחרים והאינטרסים הפרטניים שלהם, אלא
כלל הציבור. לא רק החקלאות במצוקה שני הקטעים הקודמים עוסקים בחקלאות. אולם, אסור שנטעה לחשוב שבעיות המשק כולן, או עיקרן מרוכזות בחקלאות. חקלאות היא אחד הענפים הקטנים במשק, אולם הדבר אינו עושה אותו בלתי-חשוב. הענפים הגדולים הם ענפי התעשיה, התעשיה המתוחכמת ונתחי הייצוא הגדולים שלהן.
פופוליסטים בתוכנו הפכו תעשיות אלו ליעדי תקיפה אידיאולוגיים בסיסמאות סרק, משום ששמו לב שעובדיהן ומנהליהן משתכרים יפה. מי שלוקה בצרות-עין וצרות אופק, רואה בכך, בטעות, חסרון כאשר ההפך הוא הנכון. פגיעה ביזמות, הגדלת אי-הוודאות המשקית לתעשיות מתקדמות בגלל מיסוי "פראי", תקנות כובלות, רגולציה "משתוללת", פגיעה תדמיתית ונסיונות פוליטיים פופוליסטים לערב פוליטיקה קטנונית בצרכים משקיים אמיתיים - מהווים איום חמור על תעשיות אלה. תנאי השוק בהם הן מתמודדות קשים, הפכפכים ותזזיתיים, ומחייבים השקעת אנרגיות גבוהות של ניהול ויצירתיות. מי שמוסיף לכך קשיים מיותרים של פופליזם זול,
יורה לעצמו ברגל ולכולנו בראש.
לאחרונה קראתי את דבריו של
גיל שויד, למשל; מייסד, יו"ר ומנכ"ל חברת "צ'ק פוינט", שעומד בראש החברה כבר עשרות שנים. "צ'ק פוינט" היא חברה להגנה על מחשבים ורשתות תקשורת ממוחשבות. שווי השוק שלה כ-2.2 ביליון דולר, והיא מעסיקה אלפי עובדים. החברה נוסדה בישראל (1993) ועיקר פעילותה הטכנית בישראל. היא
משלמת מיסים בישראל ונמנית על הטובות מסוגה בעולם
3. כששויד אומר:"... רוצה לפעול בישראל, מקווה שלא ישברו אותי..."
4; זו אזהרה לכולנו "מלב אוהב",
וראוי להקשיב לה היטב. כל חכמי הכלכלה שלנו מדברים על צמיחה ועל גידול העושר הלאומי ושיפור דרכי חלוקתו. הכל מבינים שהמנוע הכלכלי של מדינת ישראל הן חברות מסוגה של "צ'ק פוינט", וכי "צ'ק פוינט" יחד עם חברות כ"טבע", "שנקר", "אלביט" ואחרות,
הן הסיכוי היחיד להגשמת כל החלומות הנ"ל. אם הממשלה והציבור לא יבינו ויפנימו זאת, יפעלו בכדי "לברוח" ממדיניות ה"סטארט-אפיזם" השטחי, המכלה לריק אנרגיות יצירתיות ישראליות בעלות פוטנציאל כלכלי עצום וקידום חברות מסוגה של "צ'ק פוינט", לעולם לא נממש את החלומות ה"רטובים" שלנו. חברות כ"צ'ק פוינט" יש לשמר כאן ולהמשיך לטפח. יזמות היא דבר טוב, אם אין מוכרים אותה בנזיד עדשים. חייבים למנפן, בדומה לחברות המצליחות הנ"ל, לכדי תעשיות הי-טק שמספקות תעסוקה קבועה למאות ואלפי עובדים, בשכר הוגן ומכובד שתומך באופן ריאלי בסיכוי להעלאת רמת החיים של רבים. רק משק מושתת תעדיות כאלה יטפל באופן יעיל בחלוקה חדשה של העושר הלאומי
ובהעברת רוב החברה הישראלית מרמת מדינה מתפתחת לרמת מדינה מתקדמת. בזכות תוספות ערך ותפוקה ולא באמצעות פוליטיקה נואלת של גניבת דעת ע"י שוטים, רמאים או בורים, נגיע ליעד הרצוי. התרומה האמיתית של התפתחות כזו היא מהפכה לאומית כוללת, כמעט בכל שטח שניתן להעלות על הדעת. כל שקל שאינו מושקע ביישום מדיניות מן הסוג המתואר לעיל הוא בזבוז חסר אחריות; האם שר האוצר מבין זאת?!
