חייל חיסל מחבל. החיסול תועד והערבים והשמאל משתוללים. הייתי אומר שמתנהלת תחרות על עוצמת ההשתוללות אלמלא היה מדובר בניצחון בנוק - אאוט. השמאל בקריזה, מאבד שליטה, זועק בועט ושורט. האמת - גם אני מופתע שהרי אינני מסוגל להבין עד הסוף את הפסיכוזה. ככלות הכול ברור לגמרי שהמחבל בא לרצוח, נוטרל ולבסוף חוסל על-ידי החייל היהודי. גם אם נניח ולו לצורך הדיון, שחיסול הערבי שבא לרצוח לא היה הכרחי, גם אז - עדיין מדובר בחייל העומד על משמרתו שפעל בזמן אמת והפעיל שיקול דעת ונימוקיו (הנתמכים בעדויות אחרים) עימו.
תגובת ראש הממשלה ושר הביטחון הייתה מיידית - "חייל שסרח", "חרג מהוראות הצבא" ובדותות טפלות נוספות. מפקדי הצבא והפרקליטות הצבאית בצוותא חדה עטו על המציאה שזומנה להם בעיר האבות. הזדמנות פז להתיפייף ולהיטהר, קדושים תהיו - והקרבן הרי מונח לפניהם ואין מוצלח הימנו- מדים, רובה, בשרות סדיר וקרבי, ומתועד במעשה ה"רצח". ...בונבוניירה ממש.
תגובת התקשורת הממאירה וגרורותיה מפלגות השמאל הייתה מיידית, אלימה ובעוצמה מתגברת והולכת. עשב שוטה, חייל לא ערכי, רוצח, מבייש את המדים, פועל נגד ערכי הצבא, אנרכיסט במדים, דע"אש, ועוד כהנה וכהנה.
בעוד כלבי התקיפה של ה"דמוקרטיה" (תקשורת...) נובחים ומשתוללים, בעוד מפקדי החייל מפקירים אותו, בעוד המנהיגים הפוליטיים נוטשים אותו ובעוד השמאל המטורף משתלח, רומס, מקלל, מתנכל ומתסיס ומלהיט האווירה נגד החייל, מגיב הציבור היהודי בארץ באופן הפוך.
רצף של פיגועים על-ידי ערבים ניאו נאצים הקמים עלינו עם סכינים,גרזנים, מכוניות וכל הבא ליד אל מול חוסר האונים של השלטון הגדישו את הסאה וההתייצבות לתמיכה בחייל הינה גורפת ומכל שכבות העם. מעשה החייל נתפש כתגובה נכונה, מתבקשת וראויה לסכנה שבמקום האירוע ולשניות ולדקות שקדמו לו עת הערבי ניסה לטבוח בחיילים.
קול העם נשמע - ברשתות החברתיות, באמצעים הטכנולוגיים המצייצים והאחרים, ברחובות, בתוכניות הרדיו, בראיונות, הפגנות מקומיות בכל רחבי הארץ. אלא שבעיני השמאל המוטרף העט על הדם קול ההמון אינו נחשב.
מדהים להיווכח בעוצמות השנאה. להלן מקצת הביטויים שנשמעו ביחס לעמך ישראל שבהתייצב בהמוניו לימין חייל יהודי שעמד על משמרת כולנו: אספסוף, קומץ, ימין קיצוני (איך לא), לה פמיליה, אנרכיסטים, צרחנים ומתלהמים, סכנה לדמוקרטיה (איך לא...),שונאי המדינה ומסכנים את המדינה, מחריבי הצבא, דע"אש (לא פחות!), "כולם בנצי גופשטיין ", עבריינים, המון מתלהם ועוד ועוד ועוד....
אל התארים הלא מחמיאים דלעיל הצטרפה פעילות מעשית - בולשביקיות במיטבה יש לומר. בכמה מקומות בהם התקיימו הפגנות בוצעו מעצרים, הוטלו מגבלות על סיקור, בהפגנה בכיכר מלכי ישראל נאסר על ערוץ 20 לסקר ולשדר מהמקום ועוד זוועות כגון אלה- המטרה אחת- לדכא את המרד העממי, לכבוד את האש ולהותיר הזירה ריקה ופנויה למסיתים ולמדיחים משמאל - דם הם מבקשים, את דמו של החייל.
המחבל הרוצח הערבי היה לקורבן והחייל היהודי היה לרוצח. זהו ה"נרטיב" של השמאל, אם תרצו או לא, מחריד!!.
השתלחות הפוליטיקאים מלמדת על חדלות אישים מהסוג הנקלה ביותר. תיוג יהודים בריאים בנפשם ואוהבי העם והארץ כברבריים, פרימיטיביים, אספסוף וסכנה קיומית, סתימת מעידים על החולניות והכוחנות עימם אנו צריכים להתמודד. הלינץ' ה"משפטי" שנעשה בבליץ תקשורתי מהמם נעשה בעוצמות השמורות רק לחונטת מדינת כל אזרחיה ובאמצעות כלבי התקיפה המיומנים.
שלי יחימוביץ' הלוטשת עיניה למושבו של בן זוגה מעורר הרחמים של
ציפי לבני,יורדת אף היא מפסי הקורקטיות וההוגנות עליהם היא משתדלת לנוע בימים של שגרה. הפגנה עממית למען החייל, (בה נכחו על-פי "כלבי התקיפה" כאלף איש ועל-פי דיווחים אחרים כעשרים אלף - האמת באמצע כנראה...) תוארה על-ידי הגברת הלא נכבדה כ"הפגנת גועל דלת משתתפים". אלה שנכחו במקום כונו "גזענים שונאי צה"ל והמדינה".
מדובר במשהו חמור בהרבה מתעודת עניות. מדובר בחולי המלווה בכפייתיות, שנאה עצמית ואיבוד עשתונות. עם זה עלינו להתמודד בלא להרפות עד אשר יידחקו עוכרי ישראל למקומם הראוי בשולי ההוויה היהודית במדינת היהודים.
חג חרות שמח, פסח כשר.
