אחרי שסירסו את החוק והביסו את המדינה צעד אחר צעד, הצליחו הפרקליטים גם להעיף את הילה גרסטל מתפקיד המבקרת. זה העיקר, זה הסיכום האמיתי, אין אשליות והגיע הזמן להודות: הפרקליטות חזקה יותר מכל הגורמים הציבוריים האחרים ולכן אנשיה עושים במדינה הזו כל מה שהם רוצים, כולל נטילת מתנות מחשודים, כולל העלמת מסמכים מחקירות, כולל מסירת הודעות שקר לבתי המשפט ולמעשה מה לא. אין עליהם דין ואין מעליהם דיין. גם לא מבקר. התוצאה הסופית ברורה ואנו חייבים להביט בה בעיניים פקוחות ולהפנים: הפרקליטים ניצחו את מדינת ישראל. לכן, אם זו צורתו של החוק, ואם אלה הם מי שמחזיקים אותו בידיהם ושאיש לא רשאי לבדוק את מעשיהם, אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש עד כמה אנו מוכנים לכבד מעתה את שלטון החוק, ואם ראוי בכלל לעשות זאת.
|
קרן קופת השתלמות של "מיטב דש" השיגה לחוסכיה בשנת 2015 פחות מאחוז אחד רווח על ההשקעות שעשתה עם כספם. תמורת הישג עלוב זה היא גבתה מהם דמי ניהול בסכום כפול. 1.8% מכל היקף כספי הלקוח השמורים אצלם נגבו עבור "דמי ניהול" ועוד 0.15% נגבו עבור "הוצאות ניהול השקעות". תמורת כל זאת הם השיגו לחוסכיהם בקופה פחות מאחוז אחד רווח, שממנו הורידו את חלקם הכפול. בפועל, מי שכספו מנוהל בקרן זו מצא בסוף השנה בחשבונו פחות כסף ממה שהיה לו בקרן בתחילת השנה, שלא לדבר על רווחים. לשים את הכסף סתם בחשבון בנק היה נותן אולי רק חצי אחוז או אחוז אחד ריבית, שזה כלום, אבל זה עדיין הרבה יותר טוב מאשר חיסכון בקופת ההשתלמות שגם אוכלת לך את הקרן. בשביל מה בדיוק אתם צריכים להחזיק כספי השתלמות במיטב דש אם הם לא מסוגלים אפילו לשמור לכם על הקרן? אז נא לא להתעצל (מחלה של כולנו), ומומלץ להעביר מייד את הכספים לניהול בקרן אחרת, ודחוף. כדי שיישאר לכם משהו בסוף.
|
המזרח התיכון משופע בהפגנות רחוב ובעצרות המונים מתלהמות בכיכר העיר. פעם בבירות, פעם בקהיר, פעם בתל אביב. מותר להפגין וזה בסדר. רק מה שמדאיג הוא כשמתגלה שהמילים די דומות, מה שמעיד על מקורות ומושגי תרבות דומים ומצביע השתלבות חברתית במרחב. כי ככה נשמעו השבוע מפגיני העצרת בתל אביב שדרשו את שחרורו של אלאור אזריה, החייל היורה מחברון: "מוחמד מת, מוות לערבים, שיישרף לכם הכפר, ערוץ 2 אל ג'זירה, התקשורת מז---ת, שמאלני הוא בן ז---, בוג'י זה שם של כלב, ערבי זה בן ז--- ויהודי זה נשמה". זה המבחר. בפועל זה אותו טקסט של מפגיני החמאס מעזה וצעירי החיזבאללה בביירות, בהתאמות הנדרשות לעברית. לקינוח סיימו מפגינינו הלאומיים בתל אביב בקריאה: "אם לא תחזירו את הילד נהפוך את המדינה". אני מאמין להם, וגם למפגיני עזה וביירות, שאם הם יוכלו - זה מה שהם יעשו לנו בכל מקרה. כי בסופו של יום הם די דומים, גם בטקסט וגם במושגים.
|
אריה אבנרי, שהקים בזמנו את "אמיתי" ולאחריה את "אומ"ץ" כעמותות למאבק בשחיתות הציבורית, פרש מהמאבק. ככה זה כשהביולוגיה גוברת על האנרגיה. רבים הספידוהו בחן, ולכן צירוף דברי אליהם יהא כעת לסתם טורח מיותר לציבור. אך בתמורה למה שהוא העניק לנו בחייו, נעצור לדקה: אינני יודע אם בסוף מסלולו הוא היה שבע רצון מהשגיו או מתוסכל מהמתפתח ומתרחש, אבל אני יודע שאת החלל שהוא מותיר יהיה צורך למלא. הם לא היו ידידים, אריה מאומ"ץ ושרגא הג'ינג'י מאיכות השלטון, אבל גם בתוך "קנאת הסופרים" שלהם, הם מילאו שניהם (ושרגא, יבל"א, עדיין ממלא) תפקידי מפתח במתן התקווה לציבור שיש מי שעומד בפרץ ברגעי האמת. רק הלוואי שזה היה נכון. מעטים יודעים עד כמה חלשות ודלות שתי העמותות הללו, עד כמה העומס הנופל עליהן הוא אדיר, עד כמה המשאבים מוגבלים, ואיך נושאים רבים וחשובים נותרים ללא טיפול מתאים והולם, פשוט כי אין משאבים, אין מספיק מתנדבים, אין מספיק כוחות. יש עוד כמה גופים דומים בארץ. אלה הנלחמים בהרשעות שווא, אלה הנלחמים למען זכויות מקופחים, אלה הלוחמים לשוויון הזדמנויות ועוד. אבל כל הרשת האזרחית המתנדבת הזו, של גופים הנוטלים על עצמם לעשות את הנדרש למען מדינה מתוקנת והגונה, כל כולה אינה מגיעה לעשר עמותות, ותקציבי כל הגופים הללו, שבאים מתרומות קטנות, אינם מגיעים אפילו לעשירית מתקציב עמותת מתנחלים אחת או עמותה חרדית המקורבות לשלטון ותוקצבות מתחת לשולחן בלי שהציבור אפילו יודע מכך. אלה לא כוחות. ככה אי-אפשר להלחם על חברה ומדינה מתוקנת. ככה אי-אפשר לעמוד בפרץ ולהמשיך ולהאמין שהדברים ישתפרו. אריה ידע זאת, אז בגופו הוא מילא את הפער. הוא הביא כספים, הוא יזם פעילות, הוא ניסח מכתבים, גייס מתנדבים, נידב משפטנים. הוא לחם ללא הפסק ומילא בכך תפקיד מרכזי בחיים הציבוריים שלנו. לא בהכל הוא הצליח, ולא בכל הוא צדק, אבל הוא עורר ונתן תקווה. עכשיו הוא לא פה. עמדת השמירה שלו ריקה. אז במקום הספדים חשבתי שראוי לבקש, מכל מי שעדיין מאמין ולא רוצה לאבד את התקווה, להרים היום טלפון או לשלוח דוא"ל לאחד מהגופים הציבוריים העוסקים במלאכות הקודש הללו, מאומ"ץ ואיכות השלטון, דרך התנועה לזכויות האזרח או זכות החפות או כל אגודה וארגון הלוחמים למען הדברים שאתם מאמינים בהם, ולומר להם ראשית "כל הכבוד" או "אני בעדכם". זה חשוב. זה יעודד. ומי שירצה יוכל לשלוח להם 50 שקלים כתרומה, או להודיע להם שהוא מוכן להתנדב לאיזה יום עבודה עבורם. זה לא הרבה במאמץ, אבל זה המון בתוצאה. כי כשמסתכלים על אריה ומה שהוא עשה ושינה לבדו ובעצמו בחברה הישראלית, מבינים כי האדם ההגון הוא שינצח בסוף. גם אם בדרך לשם נאלץ לאכול הרבה מרורים שבהם לא מעט ראשי ערים, חברי כנסת, קציני צבא ומשטרה, שרים ופרקליטים. פסח שמח, וביד חזקה.
|
|