שר האוצר כחלון עלה על גלי ההצלחה כביכול של רפורמת הסלולר, ודהר איתה כל הדרך לכנסת, ואחר כך לכיסא שר האוצר, אלא שהוא שכח שיעור ראשון בכלכלה שמה שעולה גם יורד, במיוחד אם הירידה היא מלאכותית.
רפורמת הסלולר התבססה על בלוף אחד גדול, כאשר גולן טלקום, שעכשיו משמיץ את כל העולם ואשתו בכישלונו, בא עם ניסיונו כביכול בצרפת, והודיע כי יפחית את מחירי הסלולר בהרבה מאד, עם ישראל שרגיל למגמת עליה ככלל, ראה לפתע את האור בקצה המנהרה בדמות גולן טלקום שנתן מחירים נמוכים להפליא.
אך הוא עשה זאת על בסיס התשתיות הקיימות ומבלי להשקיע בהן אגורה, משנדרש לעשות זאת הבין שלא יוכל ברמות המחירים הללו להקים גם תשתיות, ולכן דרש שלא יחלטו את ערבויותיו, ובמקביל קשר קשר עם סלקום למיזוג.
המקרה השני של הבלוף הגדול הוא החלטתו של כחלון לתת מחיר למשתכן נמוך יותר, גם פה התגלה הבלוף מהר מאד, וכחלון נשאר עם תאוותו בידו, כאשר מחירי הדיור רק עולים, כי כחלון שפך דלק או שמן על מחירי הנדל"ן, כאשר הציע דיור במחיר בר-השגה, והגדיל את הביקוש באחת.
כחלון ניסה על הדרך להרוג את החקלאות על-ידי רפורמה כביכול בענף הלול והרפת וכשל, גם פה והוכרח להגיע לידי הסכמים עם החקלאים.
כל זה מעיד כי כחלון לא יצא מהחדר האטום ומתעקש להיכנס עם הראש בקיר, סיסמאת הבחירות שלו הייתה הצפת השוק בקרקעות לבניה, אולם מכל ההצהרות לא יצא דבר. לעת הזאת נדרשת בניה ממשלתית בהיקפים גדולים, שיכון לזוגות צעירים כפי שהיה בשנות השישים והשבעים.
