האסטרטגיה של אירן באמריקה הלטינית

בתקופה האחרונה אנו עדים לחוות דעת של ממשלות שונות ושל החברה בכלל אשר מבקרות את ההסכם האחרון בין ארה"ב לאירן. העולם המודרני משבח מהלך זה כאחד ההישגים החשובים ביותר שהושגו על-ידי המדינות הנוגעות בדבר. למרות שמדינות מסוימות אינן בעד הטלת סנקציות כלכליות, ניתן להודות כי אירן הצליחה להגיע לשתי המטרות שאותן שאפה להשיג: הראשונה הייתה הקלה על מצבה הכלכלי, והשנייה הייתה קידום של פיתוח האורניום למטרות עתידיות בתחום הגרעין. נראה שהעולם מסתמך על 10 השנים האחרונות, שבהן אירן הצליחה להגביר את השפעתה על המפה הפוליטית במזרח התיכון, וגם בזירה הבינלאומית. באופן יותר ספציפי, אירן יצרה נתיב שהשקיעה בבנייתו 30 שנה. המהפכה האיסלאמית באירן בשנת 1979 שהעלתה לשלטון את האייתוללה עליי חומינאי חוסייני, מסמלת נקודת מפנה בהיסטוריה האירנית. האירוע הזה, שבו הוכרזה הרפובליקה האיסלאמית החדשה, הביא לסיום שלטונה של שושלת פהלווי ושל האימפריה הפרסית, ששלטה במדינה במשך 2000 שנה. היום, אירן הצליחה באמצעות היכולת האסטרטגית שלה לאיים על שאר העולם בכוח זרועה. את התוצאות הראשונות ראינו כמובן במזרח התיכון, ודוגמה לכך היא הקמת ארגון הטרור חיזבאללה בשנות ה-80, ארגון שהיה לווין באזור אסטרטגי שפעל בהשפעתה של אירן. משנת 1979 ועד היום אנו עדים למגוון פעילויות שונות שנעשות על-ידי אירן על-מנת להגביר את השפעתה מעבר לגבולות המזרח התיכון. הבעיה היא שהצלחתה של אירן נובעת מכך שהקהל הבינלאומי עדיין מקשיב מבלי להתעמק בנאומים שמקורם הוא במעצמות המערביות. הדוגמה הטובה ביותר היא הנאום שנשא באו"ם עלי חוסייני חומינאי חוסייני בצרפת ב-1978. בנאום, המנהיג לא תקף את ארה"ב ולא פגע בדבריו בזכותן של הנשים בחברה. אנחנו חייבים לציין בבירור שאותו נאום נכתב על-ידי יועציו של המנהיג הרוחני אשר התחנכו במספר מדינות מערביות ולמדו איך להקסים את המערב. המהפכה האיסלאמית באירן ידעה להפעיל מדיניות זו, שסללה את הדרך להקמת הממשלה שאנו מכירים. היום, לאחר יותר מ-30 שנה, אירן הגיעה להישג נוסף: כפי שאמרתי קודם, האפשרות העתידית של ביטול הסנקציות כלפיה ומימוש צעדיה הראשונים בהעשרת האורניום, וזאת לאחר עבודה שהיא ביצעה כדי לחזק את שדולותיה במסגרות הממשלתיות השונות בעולם המערבי. אך אירן לא הסתפקה רק בשדולות האלה, ובנקודה זו, ישראל ושאר המעצמות צריכות לשאול את עצמן מה קורה במדינות העולם השלישי? ומה המטרה של אירן שם? אין זה מפתיע לגלות כי אירן מקדמת נוכחות דיפלומטית במדינות האלה ואף נוחלת שם הצלחה, השפעתה שם היא מעבר להיבט התרבותי או הפוליטי. מה יקרה אם אירן תפתח במדינות אלה בסיס לעתיד יותר עוין? במהלך 30 השנים האחרונות, אירן התמקדה במדינות אמריקה הלטינית על-מנת לבנות תוכנית אסטרטגית פוליטית.

מהן ההשלכות של המדיניות האירנית כלפי אמריקה הלטינית?

אירן נמצאת כיום במספר סכסוכים פנימיים וכמובן בינלאומיים. מהלך זה עלול להקנות לה בעתיד מעמד משופר כתוצאה מהסכם עם ארה"ב. אירן תוכל בכך להראות לתומכיה לאן ניתן להגיע בעזרת עבודה מסודרת וארוכת שנים, תוך ניצול העובדה כי העולם מתעלם מהשפעותיה במדינות העולם השלישי ובאמריקה הלטינית. המנהל של "המרכז לחברה חופשית וביטחון", יוסף הומיר, מגדיר זאת כך: האסטרטגיה של אירן מתבססת על לוחמה א-סימטרית, כלומר יצירת השפעה או כיבוש ללא שימוש בכוח צבאי. מדובר על לחימה מול אויב באמצעות השפעה על דעת הקהל וקבלת לגיטימציה פוליטית ובכך היא יוצרת לעצמה יתרון. זו הייתה האסטרטגיה שהופעלה במשך שנים רבות במאבקה של אירן נגד ישראל ונגד ארה"ב בזירה הבינלאומית. מחד-גיסא, יש לזכור כי אירן משתמשת בקבוצות טרור ככלי אלים יותר להגשמת היעדים שלה. בתוך אמריקה הלטינית, אירן הגיעה כבר להישגים הראשונים שלה, אחד מהם הוא יצירת שדולות בפרלמנטים של המדינות השונות אשר עשויות להוות בסיס לחיזוק בריתות דיפלומטיות, ומאידך-גיסא, נוצר בסיס לפעולות חשאיות יותר עם מטרות נפשעות יותר. משמעות הדבר היא שאנו עומדים בפני סכנה עתידית של ריבוי פיגועי טרור בתמיכת סוכנים מקומיים באמריקה הלטינית. הבעיה העיקרית שנובעת מכך היא שמדיניות החוץ של ישראל וארצות הברית השאירו את אמריקה הלטינית בעדיפות האחרונה. מדיניות חוץ זו לא הבינה שבדרך זו נוצר ואקום שהתמלא על-ידי אירן. זאת גם בעקבות חוסר התייחסות או חוסר התעניינות של המעצמות בפיקוח על ההתפתחויות באזור ותוך זלזול בכוח הפוליטי שמדינות כמו אירן עשויות להיות בעתיד. אירן מנצלת את ההזדהות האוטומטית של רוב מדינות אמריקה הלטינית עם מדינות העולם השלישי שנמצאות תחת התקפה וסנקציות של המעצמות. חלק מהמדינות רוצות לצאת נגד ארה"ב אבל בוחרות בדרך הקלה של התקרבות לאירן. הן רק שוכחות שאירן לא באה לקדם שלום עולמי.

חיזבאללה בעמדות מפתח

כולנו מכירים את ההשפעה האירנית בארגוני הטרור אשר ביצעו את הפיגועים בבניין הקהילה היהודית שבבואנוס איירס (AMIA) ובשגרירות ישראל שם. אולם זוהי רק דוגמה אחת למה שקורה כיום. עובדה ידועה היא שעלייתו לשלטון של הוגו צ'אבז בוונצואלה חיזקה את הקשרים של אירן עם יתר המדינות בדרום אמריקה ובקריביים, ובעצם באמצעות מדיניותו של צ'אבז קשר זה התחיל להתפרסם בעולם. אבל הרומן בין אירן למדינות אמריקה הלטינית החל עוד לפני עלייתו לשלטון של הוגו צ'אבז, בצורה איטית ושקטה בתחילת שנות ה-80, והמדינה האשמה בכך היא קובה. קובה הייתה המדינה הראשונה שהכירה ברפובליקה האיסלאמית של אירן בשנת 1982. באותה תקופה פידל קסטרו (שליט קובה מ-1959) ואחיו ראול קסטרו היו בקשר קרוב עם משטר האייתולות באירן. מערכת יחסים זו נועדה לייעץ לאירן לגבי דרכים שונות להגברת השפעתה במדינות הלטיניות. אולם עם עלייתו של צ'אבז החליטו להראות בפומבי את היחסים שנוצרו לאחר שנים של עבודה משותפת. עם זאת, הקשר הרציני שחייבים לשים אליו לב גם כיום הוא בין טהרן והוואנה (עיר הבירה של קובה). קובה קיבלה ידע והכשרה בשירות המודיעין ואסטרטגיה בתחום הצבאי מהסובייטים, ולכן היא חשובה לאירן על-מנת להשיג את היעד הבא שלה בתחום יחסי החוץ בדרום אמריקה.

ממנה הסנקציות הכלכליות

הסכנה היא לא רק באמריקה הלטינית וביחסיה עם אירן. עלינו להבין כי אירן ניצלה את הואקום שנוצר במדינות אמריקה הלטינית במהלך 30 השנים האחרונות על-מנת לקדם את מטרותיה. עלינו אם כן לשאול, מה יקרה בשנים הקרובות אם מגמה זו של התקרבות ביחסי החוץ של אירן ומדינות דרום אמריקה תימשך, אילו עוד הישגים יצליחו האירנים לממש. מדינות המערב טומנות את ראשן בחול ומתעלמות מאיום זה החל משנת .1979 הן בחרו לצאת נגד אירן באופן פומבי רק כאשר מדינה מערבית נפגעה מאירועי טרור. כעת על ישראל להגביר את רמת התעניינותה במדינות אמריקה הלטינית, לא רק בהיבט העסקי (שם כבר השכילה לרקום קשרים מוצלחים), אלא גם בהיבט הפוליטי. הסכנה טמונה בהתפתחות תאי חיזבאללה אשר היו "רדומים" בקובה ובמדינות נוספות באזור. חשוב לציין, כי ארגון חיזבאללה הוקם בלבנון כנקודה אסטרטגית ושם נחל הצלחה (גם אם מוגבלת) בתקיפת ישראל במהלך שנות ה-80, ואף במלחמת לבנון השנייה בעזרת התמיכה של אירן. בהמשך לכך, אני סבור כי על מדינת ישראל להיות מעורבת יותר במערכת היחסים בין אירן ומדינות אמריקה הלטינית. מדינות אלו מהוות כוח אסטרטגי ומדיני לא מבוטל כאמור, ולא ניתן להתעלם מהכוח הרב שניתן לקבל מתמיכת מדינות אלו. די בהתבוננות על מיקומה האסטרטגי של אמריקה הלטינית – במדידת המרחק בין הוואנה למיאמי, ובין מקסיקו לטקסס – על-מנת להבין את חשיבותו הרבה של אזור זה.