"פוליטיקה מרגשת כמעט כמו מלחמה ומסוכנת ממש כמוה. במלחמה אתה עלול ליהרג רק פעם אחת, ובפוליטיקה הרבה פעמים" (ווינסטון צ'רצ'יל). מומחים, פרשנים ועיתונאים מכובדים, יצאו בטענות וביקורת קשה על כך שלא היה צריך לעורר שדים משנתם והעיתוי לא מוצלח. היו שחשבו - שאפשר לחשוב כך, אך לא צריך לרוץ ולספר לחברה הבינלאומית. אך מה לגבי הצד האחר של המטבע? לאמור: ההצהרה הייתה בכוונה לעורר את השדים עכשיו, ולהסביר לפוטין, האיש החזק במזרח התיכון, שישראל לא מתכוונת לוותר על האפשרות לפגוע בשירות, במחסנים של החיזבאללה בסוריה, בדרכם ללבנון, גם אם הם חולמים על מטריה אווירית רוסית.
הצהרת הגולן היא גם בין היתר כרטיס ביטוח לתושבי רמת הגולן, שיכולים ורשאים לתכנן את עתידם לטווח ארוך, בתעשיה, בתיירות ובחברה. רמת הגולן היא חגורת הביטחון הצפונית של ביטחון מדינת ישראל. בקעת הירדן - חגורת הביטחון המזרחית. עוטף עזה - הגדר, אמצעים טכנולוגיים משוכללים, חגורת הביטחון של הדרום.
לא לשכוח שהמומחים והפרשנים בזמנו לחצו ודחקו בישראל להגיע להסדר עם אסד האבא, על רמת הגולן, היום הם לא מעיזים להשמיע קול, כדי לא להתבזות.
לא לשמוע למומחים ופרשנים אפשר לשמוע, להאזין, לא להתרגש מהם, ולא להחליט על-פי פרשנותם, שהרי לאורך השנים האחרונות, הם לא צפו, לא ראו, ולא התריעו על מהפכים היסטוריים באזור ובעולם, כמו התפוררות ברית-המועצות, התעצמות פוטין, חצי האי קרים, אוקראינה, סוריה, האביב הערבי, מלחמת האזרחים בסוריה, הנעשה בעירק, אפגניסטן וכל הפרשה עם אירן והסכם הגרעין, כשהאירנים עושים צחוק מארה"ב ובמיוחד כאשר מעמדו של אובמה בעולם ובמזרח התיכון, נמצא על הפנים.
הסדר עם שכנינו במזרח התיכון כוח, ועצמה צבאית הם יתרון ומתכון לביטחון ולקיום. לפיכך, לא נראה לי שבקרוב הרחוק, נראה הסדר עם שכנינו או פרטנרינו שלא מעוניינים, פוחדים מהסדר וברור גם שישראל לא תוותר על חגורות הביטחון שפורטו לעיל.
עם חג החרות שנמצא בעיצומו נמשיך לעצמאות ושגשוג בעתיד, תוך הפגנת נחישות, עקביות וביטחון במדינה, בצה"ל וב
ממשלה.
