אופטימיות זהירה בתוך שיר עמוק ונוגע

הפלשתינים נושאים בתוכם את ההיסטוריה של השנאה כלפי היהודים, הם עמוסים בחובות מדומים שהם חבים לנקום, באמונות שהדת שלהם שונה משלנו והאלוהים שלהם הוא אחר. הם לא מסוגלים להשתחרר מהדעות הקדומות, מהשנאה שלהם. מאידך הישראלים, לא מסוגלים לעשות שלום, כי הם פוחדים מהשנאה הזאת שנמצאת כל הזמן מתחת לפני השטח, אצל הפלשתינים ואצל הערבים כולם. הם נאלצים לנקוט אמצעי מנע קשים, שנראים כאכזריות לשמה וכך מגבירים את האמונה של הפלשתינים שאנחנו הישראלים הם הכובשים והפלשתינים הם המסכנים המדוכאים, שחייבים להתמרד ולעשות טרור. אבל בשיר "אני רוצה להיות כמותם", מתוך הסדרה "התסריטאי", מצליח סייד קשוע להביא את השאיפה הפנימית העזה שיש בכל אחד מאיתנו, לשלום. הוא מצליח לבטא את המהות האמיתית של הישראלי, בתור אדם שוחר שלום בתוכו, שבלית ברירה הפך לכובש ומדכא, כדי לשמור על חייו. פה בא לידי ביטוי ההבדל הגדול בין הישראלים לפלשתינים, אלו יכולים להשתחרר אם רק ירצו מהשנאה והטינה והטרור ולחיות בדיוק כמו הישראלים, שאין להם שום אינטרס לדכא את הפלשתינים, אלא שואפים להסדר שלום שיבטיח ביטחון בלבד. זהו שיר מרגש שחודר עמוק, אומנם לא מעיד על כלל הפלשתינים, אלא רק על המתונים – אבל עדיין עלינו לזכור את האנשים האלו, כשאנו, לא פעם, נוהגים בצורה לא הוגנת כלפי כל פלשתיני ערבי באשר הוא.

לחפש את השפיות

אם אנחנו רוצים להיות שפויים בארץ הזאת, עם הימין והשמאל, עם כל הדעות הקיצוניות ולא פעם המעשים הקיצוניים, אנחנו חייבים לאמץ ללבנו את השיר הזה. תמיד, כשניתקל בגזענות על ערבי סתם כך, עלינו להבין שיש גם פלשתינים אחרים – ואם אנחנו רוצים להיות חלק מהתרבות העולמית, עלינו תמיד להיות מאוזנים – אחרת נאבד גם את השפיות וגם את זכותנו לחיות פה. כדי להיות שפויים, למרות כל גל השנאה, עלינו לחפש עדיין את השפיות הזאת ולהאמין בה. אולי לצורך העניין, כולנו צריכים רגע אחד לצאת מהמלכוד הרצחני הזה ולקרוא את הדברים החכמים של איש רוח דגול: "כדי לזכות לשחרור מדבר מסוים, לא מספיק להתרכז בסיבות שמצדיקות את השינוי הזה. יש להתרכז בדברים עצמם ולא בסיבות להם. המהות של כל דבר, כולל אלימות למשל, לא תלויה לסיבות שבגללם רוצים למגר אותם. למצוא תירוצים למה צריכים להילחם באלימות, זה בדיוק כמו למצוא תירוצים למה היא נחוצה לנו... יש להתרכז ברצון הכן והעמוק שלנו, עד כדי כאב, להעלים את העניין הזה מחיינו, באמצעות פעולות ולא באמצעות מחשבות וסיבות שהמחשבות מעלות!" הנה מילות שירו של סייד קשוע, כשהוא מדבר על מכריו הישראלים: היום בירה חשבתי בלבי והבטתי סביב היום אני רוצה להיות כמוהם היום אני רוצה להיות חלק מהם להיכנס למקומות שאליהם הם מורשים להיכנס לצחוק כמו שהם צוחקים לשתות בלי לעשות חשבון לאלוהים אני רוצה להיות כמוהם משוחררים, חולמים מסוגלים לחשוב על אהבה כמו אלה שהתחילו למלא את הרחבה מתוך ידיעה שהיא שלהם שלא הרגישו צורך להתנצל בלי פחד ממבטים חשדניים היום אני רוצה להיות חלק מהם בלי להרגיש שאני עובר עברה של המסתנן לתרבות זרה שייך בלי להרגיש אשם ובמה אני בוגד בדיוק