הפרסום לפיו הנשיא ראובן ריבלין עשוי להעניק חנינה לקודמו
משה קצב, נראה בשלב זה כמו ספין שקלושים סיכוייו להתממש.
נחזור ליסודות. ראו
מה נאמר על החנינה באתר הרשמי של נשיא המדינה: "סמכות החנינה הינה סמכות של 'חסד ורחמים' הנתונה לנשיא המדינה והמיועדת למקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימות נסיבות ייחודיות ויוצאות דופן". בשביל לקבל חנינה, קצב צריך להוכיח שהמקרה שלו חריג ושמתקיימות בו נסיבות ייחודיות ויוצאות דופן.
לפי
ידיעות אחרונות (יום א', 1.5.16), סניגוריו של קצב יטענו שמצבו הנפשי הידרדר בצורה קשה לאחר שנדחתה בקשתו לשחרור בתום ריצוי שני שלישים ממאסרו, והוא שרוי בדיכאון עמוק. העיתון מרחיק לכת ומצטט מי שטוען, שמדובר ב"הידרדרות נפשית קשה עד כדי טירוף". מעניין שהמצב הנפשי הקשה הזה לא מנע את שחרורו של קצב לחופשת ליל הסדר, ואיש לא חשש שהוא עלול חלילה לפגוע בעצמו בהעדר השגחה מקצועית. אבל זו רק הערת אגב.
כל בקשה לחנינה מחייבת את קבלת התייחסות פרקליטות המדינה, וכל החלטת חנינה מחייבת חתימת קיום של שר המשפטים. קשה לראות כיצד הפרקליטות ממליצה על חנינה לקצב, לאחר שהתנגדה לבקשתו לקיצור עונשו. והדברים הם קל וחומר: אם במישור המשפטי סבורה הפרקליטות שאין מקום לשחררו, במישור "החסד והרחמים" - על אחת כמה וכמה.
כפי שנכתב כאן מספר פעמים, היה מקום לשחרר את קצב אחרי ריצוי שני השלישים, משום שאין כל סכנה שיחזור על עבירות המין שביצע. מבחינה זו, התנגדות הפרקליטות לא הייתה במקומה והחלטת ועדת השחרורים שגויה - אבל משום מה קצב לא ערער עליה. לעומת זאת, אין שום מקום לתת לו חנינה. אין מקום לנהוג ב"חסד ורחמים" כלפי מי שממשיך להתכחש לעבירות הקשות שביצע. הענקת חנינה במקרה הזה תהיה סטירת לחי מצלצלת להליך המשפטי הראוי, ותשדר העדפה ברורה שממנה לא היה נהנה אסיר מן השורה.
ומה עם המצב הנפשי? קודם כל, יהיה כמובן צורך בחוות דעת כבדות משקל, והפרקליטות תדרוש - ובצדק - שקצב יעמוד לבדיקה גם בפני פסיכיאטר מטעמה. אחרי הפארסה של הבנקאי יהושע בן-ציון, שקיבל חנינה בנימוק שימיו ספורים ולאחר מכן חי עוד 27 שנים ונפטר בשיבה טובה, מן הסתם קיימת זהירות כפולה ומכופלת בבקשות חנינה המבוססות על מצב בריאותי.
יתרה מזו: החוק והפסיקה קובעים חד-משמעית, שמצב בריאותי אינו עילה להקלה בעונש, כל עוד שירות בתי הסוהר יכול לתת מענה רפואי הולם. דיכאון שלאחר דחיית בקשה לקיצור העונש נראה על פניו, במבט של הדיוט, כמצב טבעי - ומצער - שניתן לטפל בו בין כותלי בית הסוהר. אם זה הנימוק הטוב ביותר של קצב, אזי לא נראה שיש לו יותר מדי סיכויים לקבל חנינה. מצב נפשי אינו תחליף לחשבון נפש.
