היכן הוא שלטון החוק? כל מי שיסע בחולו של מועד מבאר-שבע מזרחה, לכיוון ערד או דימונה, אמור להזדעזע מההשתלטות הבדואית הנרחבת וחסרת המעצורים. כך למשל, בכביש המוביל מצומת שוקת ועד לערד, לאורך כשלושים קילומטרים, הוקמו בניגוד לחוק עשרות ישובים הניזונים מגניבת קרקעות ומבזיזת אדמות המדינה. לפני שנים אחדות עוד היו אזורים פנויים מדרום לכביש זה, אך עתה הכל נשדד ונגזל כבמכירת חיסול, ואין בנמצא אפילו יישוב יהודי אחד.
הכיבוש ממשיך להתרחב מדי יום, וריבונות המדינה נלקחת ואובדת, ומוקמת בנגב מדינה בתוך מדינה אל מול פני ה"שלטון", שריו, שוטריו ויועציו המתעלמים כדרכם ממה שמתרחש. אדמות המדינה מתכרסמות ונאכלות ו"השלטון" מרים ידיו באוזלת-יד ובהכנעה.
איפה הם עכשיוכל המתראיינים החרדים ל"שלטון החוק"? האם כשמדובר בערבים אין חוק ואין שלטון?
היכן מוטלת לה עכשיו הסיסמה "מדינה יהודית ודמוקרטית" - כאשר בנגב מוקמת מדינה בתוך מדינה, שליהודי אין בה זכות לקנות בית וספק אם יוכל לעבור שם באין מפריע?
והיכן השוויון האזרחי? המטיילים בפסח במרחבי הנגב והגליל היו יכולים להבחין גם בשוני הגדול הקיים בין הישובים הכפריים היהודים לבין הישובים הערביים. הישובים היהודיים מוקפים בגדרות, בשומרה ובשער חשמלי, אך דבר מכל זה אינו קיים בישובים הערבים. היהודים חיים בחשש ולערבים אין סיבה לחשוש.
זאת ועוד, בשטח הפתוח שבין הישובים ישנה הקמה נרחבת של מאחזים ערביים בלתי-חוקיים, אך המדינה אינה פועלת מזה שנים לפנות מאחזים אלה. לעומת זאת, יהודי אינו רשאי להקים בשטח הפתוח אפילו אוהל זמני לתקופת הפסח.
בנוסף לאפליה על בסיס לאומי יש כאן גם היבט כספי וכלכלי משמעותי שהרי הדבר מהווה סבסוד רב-ממדים של מרכיב הקרקע של הבנייה במגזר הערבי. כל בית בלתי-חוקי הנבנה על אדמה גנובה משמעותו מענק של מאות אלפי שקלים שניתן לערבים אך לא ניתן ליהודים.
התוצאה הנובעת מהבדלים אלה היא שבין הישובים הערבים קיים בדרך-כלל רצף טריטוריאלי ואילו בין הישובים היהודיים מוביל כביש הנשלט משני צידיו בשטח שנתפס ע"י ערבים. הריבונות היהודית-ישראלית מסתיימת בשפת הכביש.
אין ספק כי במצב דברים זה אין כל שוויון בין היהודים לבין הערבים. לרגל חג החרות - ניתן לומר כי חרות תהיה למגזר היהודי רק כאשר יהודים יוכלו גם הם לבנות מחוץ לתחומי יישוביהם, כפי שהערבים עושים במשך שנים.
