X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
אנחנו זקוקים ליום הזה, יום הזיכרון כדי לשוב ולבחון שוב את זהותנו ויציבותנו כחברה האבל בדד ישכון לו, בסופו של יום, האבל הוא אישי, בודד, פרטי, האבל האישי הוא מסע לכל החיים ההורים השכולים הפכו עם השנים "לאנדרטה חיה" של הבנים שנפלו ציפו מהם שיהיו חזקים, שיישאו באחריות
▪  ▪  ▪
ריטואל מנהגי המוות [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]

תמונת ילדות שלי: ביום הזיכרון. צפירה. שלושה טקסים בזה אחר זה: ביד לבנים, בבית הספר,ובחלקה הצבאית בבית העלמין. הייתי ילדה. אני זוכרת רק את הסיפורים המעורפלים עליו, אבל זוכרת היטב את המצבה שלו. זוכרת את עצמי עומדת נפעמת מול מצבת האבן הפשוטה, שעליה נחקק שמו של דודי. שלום כהן. או איך שכינו אותו וקראו לו כולם - שלומי. אותו לא הכרתי, שנהרג בעת שירותו הצבאי. באתר ההנצחה היה כתוב שלום בן יצחק (הכהן) ושמחה. נולד באב תרצ"ט (אוגוסט 1939) בעיר תרורנת שבמרוקו. לפני שהמשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 למד בבית-ספר צרפתי וגם ב"ישיבה". היה בנאי מוסמך. גויס לצה"ל בפברואר 1960 ונפל בשעת מילוי תפקידו ביום כ"ד בתשרי תשכ"ב (4.10.1961). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקריית גת.הוא היה רק בן 22. חייל בחיל לוגיסטיקה.
שלומי: כל יום כזה אני עוצמת חזק את עיניי ומנסה לדמיין אותך, ורואה אותך מחייך, זועף, מודאג. כמעט חשבתי שהכרתי אותך, ושוב נעלמת מעבר למסך הדמעות. הרי בצפירה הזאת לא ישמעו אם אזעק בקול רם.
אני זוכרת את תחושת ההשתייכות למשהו גדול יותר ממך. שרק שנים מאוחר יותר למדתי שיש לו שם: משפחת השכול. פתאום השיר של מתי כספי ששר העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש תפס מקום מרכזי אצלי. שלוש תמונות יחידות שנותרו מיותמות באלבום שדהה עם השנים, לוחם חסון, שנדמה שכבר לא רואים גברים כאלה. רעמת שיער שחורה שאפילו הכובע לא יכול היה לרסנה. חיוך בטוח שנעלם מפניהם של לוחמי סוף המאה שלנו. עיניים שלא ראו אינתיפאדה. עיניים מאמינות. בטוחות, שזוהי המלחמה הראשונה והאחרונה. כתפיים רחבות, אדירות כוח, ידיים שחושלו בעבודת בנייה. שפץ גוף שלווה אבל לא יהירה. העוזי הלפות לכתפו לא ידע כי הוא יהפוך עם השנים לנשק חובה.
כומתה מחוררת
בכל יום זיכרון אני מביטה שוב ושוב בתמונות שלו ומתפכחת יותר. מבינה שזהו מעגל קסמים מסוכן ומרדים. בסיוטים שלי אני רואה נעליים צבאיות מאובקות, ללא רגליים בתוכן. מצעד האיוולת. מדים מדיפים ריח של אבק ורצון לחיות. כומתה ישנה מחוררת כולה ודסקית אחת עם מספר אישי.
עם השנים הבנתי שטקסי הזיכרון הם המקום בו המשפחות השכולות נפגשות עם חבריהן "לצרה" ועם החברה הישראלית בכלל. ורק אחרי החיבוק הקולקטיבי הן נשארות עם האובדן עם האבל, עם הכאב הפרטי. הריטואל הזה של מנהגי המוות נתפס אצלנו כתופעה נורמטיבית. לבקר בבית העלמין גם 20 שנה אחרי. עם השנים הבנתי שזה ביטוי של אבל, לא מסובך. הבנתי פתאום שבחלקה הצבאית, מתחת לכל גושי האבן הדוממים מסתתרים מעשה גבורה, הקרבה, וחברות שאין כמותה.
אנחנו זקוקים ליום הזה, יום הזיכרון! כדי לשוב ולבחון שוב את זהותנו ויציבותנו כחברה. האבל בדד ישכון לו, בסופו של יום האבל הוא אישי, בודד, פרטי, האבל האישי הוא מסע לכל החיים. ההורים השכולים הפכו עם השנים "לאנדרטה חיה" של הבנים שנפלו. ציפו מהם שיהיו חזקים. שיישאו באחריות ההנצחה לנצח ולזיכרון עולם. שינשכו שפתיים ולא יפגינו את האבל שלהם. אסור להראות את הכאב בחוץ. מותר היה לחוות יגון רק מאחורי דלתיים סגורות.
מוזר, אף פעם לא דיברו איתי על הדוד שנפל. רק ביום הזיכרון הדליקו נרות נשמה. עלו לבית העלמין. בצפירה שתקו שתיקה רועמת. ואני תמיד אמרתי לכולם יש לי דוד שמת חייל, לא דוד חייל שמת. מתוך האבל והשכול אנו רוצים להמשיך הלאה. לא להקדיש יום אחד לזיכרון ובשאר הימים לשכוח, אלא לקחת עמנו את אלה שהיו ואינם. לחיות את חיינו בקדושה מתוך הרגשת השליחות. אנשים גדולים וגיבורים, רבים רבים, נפלו והשאירו לנו צוואה. "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ונצעק אמן!

תאריך:  10/05/2016   |   עודכן:  10/05/2016
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
יש לי דוד שמת חייל, לא דוד חייל שמת
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
אמן! ל"ת
כתוב יפה  |  13/05/16 20:30
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות חגים ומועדים
מירב ארד
עליה של 100% נרשמה גם ברכישת אבוקות זיכרון    הדגל הגדול ביותר שהוזמן הינו בגודל של 1,650 מ"ר בעלות של 84 אלף שקלים
עידן יוסף
רבים מכ-50 אלף תלמידי מוסדות הפטור לומדים ביום העצמאות בניגוד לחוק    מנכ"ל חדו"ש לשר החינוך: לנקוט צעדים נגד מוסדות עבריינים ולהפסיק להם את ההקצבות
עידן יוסף
שירות האוטובוסים והרכבות יופעל באופן חלקי    קווים רבים מבוטלים    ביום הזיכרון: תגבור לבתי העלמין; ביום העצמאות: תגבור לבימות הבידור ושירות עד חצות
מירב ארד
זאת לעומת 806 אלף תושבים בלבד ב-1948. בשנה האחרונה נולדו 195 אלף תינוקות והגיעו 36 אלף עולים
מירב ארד
לפי הודעת המטה גורמי טרור, בדגש על גורמי ג'יהאד עולמי, ממשיכים לפעול בתוניסיה ולהוציא פיגועים, ולנוכח זאת רמת האיום גבוהה.    ממליץ להימנע מביקור במקום
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il