לאחרונה, נחשפנו לדוח הנזיקין של משטרת ישראל לשנת 2015, מתברר שמשטרת ישראל (תיקון... הציבור) שילמה בשנה הקלנדרית 15,219,608 שקלים בגין פיצויים לאזרחים על עוולות וחוסר מקצועיות של שוטריה. בחמש השנים האחרונות מגיע הסכום למספר בלתי נתפס של 91,580,862 שקלים. אכן כן, זאת הקדנציה של המפכ"ל היוצא דנינו, ותוכנית הדגל של "המפנה" שלו.
על-מנת לחדד את הסכום הזה. התקציב השנתי של משטרת ישראל לשנת 2014 היה 9,517,000ש"ח. (השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לשנת 2014). מתברר שהנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה מהפשיעה בישראל, בשנת 2014, נאמד על-ידי המשרד לביטחון הפנים ב-15.8 מיליארדי ש"ח, עלייה בשיעור חד של 9.1% לשנת 2013. העלייה בנזק הכלכלי מחזיר את היקף הנזק לרמתו לשנים 2009-2010.
לא צריך להיות פרופסור לכלכלה, מומחה בראיית חשבון ואו מומחה במנהל עסקים כדאי לזהות את גודל המחדל. ברשויות מקומיות בהן התגלו פערים גדולים בתקציבן, השר הממונה שר הפנים מינה חשב מלווה מטעמו ובמקרים חריגים ראש רשות ממונה על-מנת שיבריא כלכלית את הרשות המקומית. בחברות פרטיות וציבוריות היה נדרש המנכ"ל לתת הסברים ובמקרים רבים היה מודח מתפקידו על אחריותו בניהול כושל. בחברות כאלו יש דירקטוריון שיש לו גם אחריות חוקית למאזני החברה, תחום שננסה במאמר זה להקבילו לארגון המשטרה.
ארגון המשטרה מוגדר
כ"ארגון ממשלי ציבורי שתכלית קיומו הוא להגן על האדם ועל זכויותיו ולפעול למען איכות חייו" (גימשי, 2007). מכאן, נחזור לכותרת של המאמר, ארגון המשטרה הוא ארגון של הציבור וקיים בשביל הציבור. ברם, התקציב שהארגון מקבל מאתנו, מתקציב המדינה, מבוזבז על חוסר מקצועיות, עוולות שנעשות על-ידי שוטרים כנגד אזרחים שהם הציבור. במאמרים בעבר התייחסנו לתרבות המשטרתית הקלוקלת. אחד ממאפייניה של תרבות זאת, ניתוק וסגירות בפני הציבור. כאשר אין יחסי גומלין בין המשטרה, נוצר מצב של חוסר אמן וחוסר תמיכה ציבורית.
כיצד מתקיימים יחסי הגומלין בין המשטרה והציבור? לצורך הדיון נציג שתי דוגמאות מהעולם האחת מיפן והשנייה אנגליה.
ביפן, משטרה לאומית אחת, (כמו בישראל) הכפופה לראש הממשלה, משטרה זאת מופעלת על-ידי ועדה לאומית לביטחון הציבור. ועדה זאת מורכבת משישה חברים בראשות שר בקבינט הממונה על-ידי ראש הממשלה. מפקד המשטרה הלאומית מתמנה לתפקידו על-ידי אותה ועדה והוא אחראי לניהול המשטרה.( כלומר...ועדה של הציבור קובעת מי יהיה המפכ"ל). במבנה הארגוני מתחת לרמה הארצית משטרת יפן נחלקת ל47 משטרות מחוזית. הפיקוח על משטרת המחוז נעשה על-ידי ועדה אזרחית מחוזית לביטחון הציבור שממנה המושל.
מכאן, שיש איזון ומגבלות על ארגון המשטרה על-ידי ועדות אזרחיות ציבוריות שמפקחות עליה. באנגליה, מודל המשטרה מכונה "שיטור משותף" ואו "שיטור מאוזן". המשטרה באנגליה מורכבת מ43 ארגוני משטרה, הכפופים לממשלה, (שר הפנים), ( Home Office ) ולרמות המקומיות ברחבי המדינה יחד. בעיר לונדון פועלים 2 ארגוני משטרה מתוך 43 הארגונים. למשרד הפנים סמכויות משמעותיות כלפי המשטרות והוא מתקצב 51% מתקציבן, כאשר, 49% מהתקציב מגיע מועדות המשטרה האזוריות. מעל כל אחד מארגוני המשטרה יש "רשות משטרה"( Police Authority).
זהו גוף אזרחי ציבורי, שמייצג את תושבי האזור, כאשר בין תפקידיו: תקצוב, מינוי מפקד המשטרה וסגניו, פיטורי מפכ"ל, גודל המשטרה, עידכון לגבי עבירות משמעת של שוטרים, וטיפול בדיני נזיקין שמוגשים כנגד שוטרים. בנוסף, הפיקוח על ארגוני המשטרה נעשה על-ידי שמונה מפקחים (Inspector of Constabulary) שהיו בעברם מפקדי ארגוני משטרה והם מפקחים על ארגוני המשטרה מטעמו של שר הפנים.
ועדת טרנר (2005) שבחנה בישראל את תחום השיטור הקהילתי והמשטרה העירונית במאבק בפשיעה, ממליצה "להקים בכל רשות מקומית דירקטוריון להכוונה ולבקרה של הפעיליות העירוניות המשולבות למאבק בפשיעה ואלימות...מאחר שאין אחריות ללא סמכות (הדגש במקור), יעמוד ראש העירייה בראש הדירקטוריון...הקמת הדירקטוריון תעוגן בחקיקה מתאימה, אשר תעגן בחוק את אחריות הדירקטוריון והעומד בראשו ואת סמכויותיו...". כלומר, ועדת טרנר ממליצה שתהיה ועדה אזרחית, בכל תחנת משטרה. כטבען של ועדות, המלצותיה לא התקבלו על-ידי המשטרה והמשרד לביטחון הפנים.
בר לב (2008) שהיה מפקד המחוז הדרומי מעלה על הכתב ראיון שונה, תחת הכותרת מחוץ לקופסא, חשיבה אחרת על עבודת משטרה. לדעתו, יש להקים מודל עבודה של מועצה ציבורית המייעצת למפקד המחוז המשטרתי. כל ארגון, גם ארגון ציבורי, זקוק לגוף מייעץ ומפקח שיעסוק בגיבוש האסטרטגיה שלו ויפקח על פעילותו. בר לב ממשיך ומצטט את ד"ר יחזקאלי ומדגיש "משטרה בחברה דמוקרטית בנויה על העיקרון, לפיו אזרחים מפקידים בידיה חלק מזכויות האזרח שלהם, על-מנת שתדאג עבורם לסדר חיים תקין.
פיקוח אזרחי על משטרה על-מנת לוודא שסמכויות אלה מנוצלות נכון, הינו אחד העקרונות הבסיסיים של דמוקרטיה." ניצב (גימ) בר לב בשונה מטרנר מדבר על דירקטוריון אזרחי ברמת המחוז ולא ברמת התחנה. ייתכן שבמידה שהיה מתמנה בזמנו לתפקיד המפכ"ל, ואכן הוא ראוי, היה רעיון זה מיושם כבר במשטרת ישראל.
השר לביטחון הפנים ומשרדו אינם יכולים לייצג נכוחה את רחשי הציבור ולפקח פיקוח אמיתי על המשטרה בישראל. מחויבת חשיבה אמיתית, אחרת ואמיצה לאמץ ואו להתאים מודל פיקוח על המשטרה, ולשלב ועדה אזרחית - מעין דירקטוריון אזרחי שיפקח על המשטרה באופן שוטף, במטרה לצמצם ככל האפשר את הכשלים של המשטרה שבאים לידי ביטוי בדוח הנזיקין שלה.
המשטרה היא הציבור והציבור הוא המשטרה - חייבים לעשות מעשה....