לתפארת המדינה

הכרה מאוחרת אברהם חסנו, שנרגם ונדרס למוות על-ידי מחבל, הוכר כנרצח טרור רק לאחר שהמשפחה ערערה בפני הפרקליטות הצבאית נגד האישום בהריגה בלבד. למרבה הצער חסנו לא לבד. הוא מצטרף למועדון המפוקפק של נרצחים שהוכרו כנפגעי טרור רק לאחר מאבק של המשפחה. והרשימה די ארוכה. חננאל עראמי הי"ד שנפל במהלך עבודת סנפלינג והמשטרה קבעה שמדובר בתאונת עבודה. הלל פלמור ובנו הפעוט יונתן ז"ל, שנהרגו לפני שנים אחדות ברכבם מפגיעת אבן פלשתינית, ואף שכל הממצאים בשטח הצביעו על כך, המשטרה התעקשה שמדובר בתאונת דרכים. כך גם הרב משה טלבי ז"ל, שלאורך כל הדרך המשטרה דבקה בהנחתה שהאיש התאבד. אין ספק שנוח למשטרה ולכוחות הביטחון להתנער מאחריות למחדליהם ולאוזלת ידם בטיפול בטרור, ולהצביע על נסיבות הריגה שאינן תלויות בהם, אלא בגורם אנושי. אולם הגיעה השעה שהם ילמדו ממקרים אלה שטיוח לא יעזור וכי עליהם להגביר את מאמציהם במיגור הטרור. ובא לציון גואל. היכן האחריות המקצועית? לאחרונה פורסם שחולת נפש, שאושפזה פעמים רבות בבתי חולים פסיכיאטריים, רצחה את אמה, ואושפזה שוב בעקבות כך. למרבה הצער היא לא לבד. אין זו הפעם הראשונה שחולי נפש רצחו את בני משפחתם, לאחר שחרורם מבית החולים. השאלה היא מדוע המוסדות הפסיכיאטריים אינם בודקים את מידת מסוכנותם של המטופלים בטרם שחרורם, כדי שזה לא יהפוך לשחרור קטלני, כפי שהדבר משתקף לא אחת בכרוניקה הפלילית? מדוע לא נלמד הלקח המתאים מהיסטוריה עגומה זו? מדוע האשפוז בא אחרי הרצח ולא לפניו? היכן האחריות המקצועית של הצוות הטיפולי? ואם אותם פסיכיאטרים לוקים באבחנות שגויות, אולי הגיעה השעה שמשרד הבריאות יערוך בדק בית בנושא, ובכך יימנע הרצח הבא? די לקלות הבלתי נסבלת של קטילת חיי אדם, ושוויון הנפש של הגורמים האחראיים לכך, במישרין או בעקיפין. והיכן הכנסת בנושא? לתפארת המתנחלים לא סוד הוא שבכלי התקשורת בדרך כלל מצטיירים המתנחלים באופן שלילי כפורעי חוק, המזוהים עם נוער הגבעות ותג מחיר. במיוחד נכון הדבר לגבי התנחלויות קיצוניות, שיצהר היא אחת מהן. לכן כמה מרנין לדעת שביישוב הקטן יצהר, בשיטת חבר מביא חבר, תרמו שישה תושבים כליה לחולים נזקקים. בכך מוּצגות לתפארת הפנים היפות ומוּסר הכליות (תרתי משמע) של המתנחלים, שידם מוּשטת לעזרה לכל דורש. ראויים הם לשמש מודל לאחרים להתנדבות מתוך שמחה ואלטרואיזם צרוּף, לא רק לאגודות חסד וארגוני צדקה, אלא גם כשעליהם לשלם מחיר גופני, ובלבד להעניק חיים לזולת. כל הכבוד! האם לא כדאי לשקול את מועמדוּת היישוב להדלקת המשואה הבאה, אם לא לקבלת פרס ישראל? דגל השוויון כמיטב המסורת, כפי שפורסם, גם השנה יחלק בנק הפועלים לקראת יום העצמאות את דגלי המדינה לציבור. הנהלת הבנק ציינה כי הנפת הדגל היא סמל לאהבת הארץ ולגאווה הלאומית. דומה שיש עוד סיבה לגאווה. מעבר לעובדה שהדגלים הם תוצרת כחול לבן, ראוי לציין שאת הדגלים מספקים מפעלים המעסיקים גברים ונשים מאוכלוסיות מיוחדות. בשעה שסקרים מצביעים עדיין למרבה הצער על קיפוחם של מוגבלים, והדרתם מהאוכלוסייה הנורמטיבית בעבודה ובדיור, כמה סמלי הדבר שאזרחי ישראל יניפו בחג דגלים מפרי עבודתם של חריגים. יהא זה צעד חשוב לקראת ציון 68 שנים להקמת המדינה, לשילוב שוויוני מלא של המוגבלים בחברה, להסרת סטיגמות ורתיעה מפני השונה, ולקבלת האחר. זאת לתפארת מדינת ישראל. סימֵן וי לישראל כל הכבוד לאוהד בן ישי, גיבור ישראל, לא רק בקרב ב'צוק איתן', אלא לא פחות בדרך השיקומית הארוכה שעשה בהצלחה מפציעתו הקשה עד הלום. כל הכבוד לאנשי צוות יחידת הקומנדו של גולני, שבה לחם אוהד, לא רק על הצלת חייו של חברם ליחידה אלא לא פחות על אחוות הלוחמים. הם הוכיחו שהם אינם נוטשים חייל פצוע, לא רק במערכה, אלא גם בדרכו הארוכה ורבת החתחתים לשיקום, וכי הם צוות מגובש לאורך כל הדרך. אין ספק שהטיול של אוהד לתאילנד, שבו הגיע רחוק (תרתי משמע - פיזית ומנטלית), וכיכב כגיבור בסדר פסח של חב"ד, כמו גם רוחו האופטימית, מהווים לא רק ניצחון אישי אלא במידה רבה גם ניצחון לאומי נגד חמאס ודרכו הטרוריסטית. לא סוד הוא שארגון הטרור הזה מנהל נגדנו בצד הלוחמה הפיזית, לוחמה פסיכולוגית עיקשת ואכזרית, שמטרתה להפיל ולדכא את רוח העם. אך כלשון השיר המיתולוגי של יהורם גאון, לא, הם לא ינצחו אותנו, אויבינו. ובא לציון גואל. פסוקו   מנגנוני הגנה: תְּרִיסְמַנְיָה לא זוהֵיר: מלך שוער וסורר זוהו 93 מוטציות גנטיות בסרטן נשים: מַ-צָ"ג שווא? שואה: המצבה והמצווה - בן 80 למצוות סעודה משפחתית: קרובים לצלחת קיץ עסיסי: המרוץ למילון נוער נושר: רחוב שׁוּמשׁוּם ספורט: אכלה ק"ש (קריית שמונה) הזַמר והסערה: (ה)צל גילֹה משט תל אביב: חוֹ-פיקס? אפייה: שביל החַלָּה נדודי שינה: אִי-לָן מלחמות הגֵּר: טְרִיגֵר בקטנה עכשיו זה רשמי: השם המשולש לכל אישה (הנשואה פעמיים): מדינה-רפפורט-לוינסון מכירים? - מדינת חוק חי באיפור: מה המשותף לנתן מרחב ולנתניהו? זה לא רק השורש, זה הסלפי והאיפור. הרוצח הסדרתי: דוקטור פיודור ומיסטר ברז'נייב? נואם פרפקציוניסט: הקול או לא דִקלוּם תכירו: יישוב תורם כִּלְיָה - צוהַר ליִצְהָר הכובע הוא HAT מקקייה (המכה ה-11): ג'וּקוּזי, מַקְ-דוֹנַאלְד (לא מה שחשבתם)