ובכן על-פי תיאוריו של שר הביטחון היוצא בוגי יעלון, המתיחות בינו ובין ראש הממשלה גאתה כאשר נתגלעו ביניהם חילוקי דעות בנוגע לדברי הרמטכ"ל ולדבריו של שר הביטחון עצמו בעניין החייל אשר ירה במחבל, ולאחר מכן המחלוקת שנתגלעה בינם על דברי סגן הרמטכ"ל והגיבוי שנתן לדברים אלה שר הביטחון.
"אנשי האור" מול "אנשי החושך" המחלוקת מצוירת כאילו יש לנו עמדה של אנשי אור, מפקדי הצבא ושר הביטחון, המייצגים תורת עולם דמוקרטית וליברלית המעלה על נס את
חופש הביטוי של מפקדי הצבא לומר את אשר על ליבם בכל נושא ובכל פורום, ולעומתם יש לנו את איש החושך, נתניהו, סותם הפיות הידוע משכבר בימים.
האור והחושך, ההבדל ביניהם הוא כמו ההבדל בין
שמים וארץ, כמו ההבדל בין מזרח למערב. יש אנשי אור טובים, מוסריים וליבראליים, ומולם החשוכים, סותמי הפיות, מנשקי קמעות, הדומים לגרמנים של ימים אפלים. זאת התמונה שמנסים לצייר לנו, ועל הקרקס החולני הזה חוזרים וטוחנים אותנו שופרות התעמולה, ואנו כמעט משתכנעים.
יעלון וגנץ סותמים את פיו של אלוף הפיקוד בישיבת הקבינט עד שבמקרה אנו צופים בתשדיר של ערוץ 2 המפרט תמלילים של דיוני הקבינט הביטחוני בימי צוק איתן, ועל-פי תמלילים אלה מסתבר שהשר בנט, כצדיק יחיד, טחן את הקבינט, את ראש הממשלה, את הרמטכ"ל ואת שר הביטחון בדרישה שגובתה בספו של דבר גם על-ידי ראש הממשלה, על-מנת שהצבא יכין ויציג לקבינט תוכנית לתקיפת מנהרות החמאס ואז התייצב גם אלוף פיקוד הדרום לישיבת הקבינט, ובנט שואל אותו "מה היית עושה לו היית בנעליי?" (
קישור דקה 4:20) כאשר בפועל הוא מבקש לדעת מהי המלצתו של אלוף הפיקוד בנוגע לאפשרות של פעולה קרקעית התקפית נגד המנהרות "הוא זה לא אתה, הוא לא בנעליך" עונים יעלון וגנץ "טוב, אז בנעליך מה היית עושה"? שואל בנט. ואז מוסיף ואומר הכתב "הרמטכ"ל ושר הביטחון מנסים למנוע מהאלוף להשיב אבל נתניהו אומר לו שיענה" ואלוף הפיקוד משיב "בנעלי או בנעליך אני הייתי פועל".
בקיצור יעלון וגנץ מנסים לסתום את פיו של אלוף הפיקוד, על-מנת שלא ישמיע דעה הנוגדת את דעתם, והיכן הם עושים זאת? בישיבת הקבינט, ובאיזה נושאים? בנושאים בהם תלויים חייהם של עשרות ואולי מאות או אלפי אנשים החיים בצל איום המנהרות. ומי צדק בסוף? בנט ואלוף הפיקוד, ומי התבזה? "אנשי האור" סותמי הפיות, הרמטכ"ל ושר הביטחון. מזל שהיה לנו צעיר אחראי אחד בנט ומבוגר אחראי אחד נתניהו (אותו נתניהו מאגף המנודים והחשוכים) אשר בניגוד לציפייתו של "איש האור" שר הביטחון לא סתם את פיו של אלוף הפיקוד.
אל תתייראו מן הפרושים ולא ממי שאינן פרושים, אלא מן הצבועים בואו נראה מה היה לנו כאן בנוסף. סגן הרמטכ"ל עמד ערב יום השואה בפני ציבור אזרחי שאיננו אחראי עליו, ואמר דברים על דמיון בינינו לבין גרמניה האפלה של המאה הקודמת, אמירה אשר ללא ספק היא שנויה במחלוקת, ללא ספק הרוב מכריע של תושבי ישראל לא אוחזים בה נפגעים ממנה, מחשיבים אותה כדעה אנטישמית, ואמירתה על-ידי סגן רמטכ"ל הופכת את פגיעתה לבלתי אפשרית, וללא ספק הייתה ראויה לביקורת נוקבת של הרמטכ"ל ומערכת הפוליטית האחראית על הצבא, היינו שר הביטחון. ועל כך קיבל סגן הרמטכ"ל גיבוי, הזוי, תמוה ומוזר משר הביטחון יעלון, ולא סתם גיבוי אלא גיבוי כפול:
1. שר הביטחון תמך בתוכן והמופרך והפוגעני של הדברים.
2. שר הביטחון גיבה את זכותם ואולי אף את חובתם לכאורה של קציני צה"ל לומר בפורמים שאינם מקצועיים את אשר על ליבם בנושאים אשר אינם קשורים ישירות לתחומי אחריות וסמכותם.
ואילו כאשר מגיע אלוף פיקוד לישיבת קבינט במטרה ברורה לשמוע ולהשמיע, וידוע ודאי לרמטכ"ל ולשר הביטחון שדעתו שונה מדעתם, אז מותר לסתום לו את הפה? האם זה האור אליו אנו רוצים לשאוף? בחורים השחורים יש הרבה יותר אור.
והרי אם יש לקציני צה"ל זכות דיבור מלאה לומר את אשר על ליבם הרי היא בראש ובראשונה עומדת להם בשלבי קבלת החלטות בפורומים הרמים וביותר של דיונים על הפעלת כוח צבאי במצב של סיכון חיים לעשרות מאות או אלפים, בסיעורי מוחות טקטיים ואסטרטגיים הנוגעים להפעלת כוח צבאי, ואז בדיוק נעלמת ונאלמת לדידו של שר הביטחון היוצא (בשעה טובה) זכותם של קציני צה"ל לומר את אשר על ליבם?
פשלה גדולה של נתניהו והפשלה האיומה של נתניהו היא לא בפיטורי הזובור של יעלון, אלא בבחירה בו לתפקיד, ואם כבר נבחר אז הטעות הכפולה הייתה בהשארתו של יעלון במשרד הרבה מעבר לכל זמן סביר.
