תרגיל מבריק של נתניהו

בשלב זה רב הנסתר על הגלוי לגבי מה שהתנהל במגעים בין המפלגות בשנה האחרונה אך נכון לעכשיו כפי שזה נראה על פני השטח זהו תרגיל מבריק של נתניהו. אני צופה, מאזין וקורא את עשרות הפרשנים והמומחים לענייני המדינה ומגיע למסקנה שהם אינם מבינים כלל מה שמתרחש מתחת לאפם. הם לא ידעו עד כמה ארוך ועמוק היה המו"מ בין הרצוג לנתניהו, הם לא ידעו על המו"מ המתמשך עם ליברמן, הם לא חזו את המהפך במשרד הביטחון ולדעתי הם לא מבינים את התרגיל הפוליטי המבריק (מבחינתו) של ביבי נתניהו. נתניהו הבין מיד לאחר הבחירות כי ללא מפלגת "ישראל ביתנו" בראשות ליברמן לא תהיה לו קואליציה יציבה. זאת הבין גם ליברמן ולכן הציב דרישות שנראו באותו זמן בלתי מתקבלות על הדעת. תפקיד שר הביטחון, תיק נוסף, קידום חוקים שונים והטבות כלכליות למגזר שהוא מייצג (יוצאי ברה"מ לשעבר). נתניהו לא יכול היה להיענות לרוב הדרישות כי זה היה "מעלה את הרף" של המפלגות האחרונות. בנט, למשל, היה דורש את תיק החוץ. נתניהו לא האמין ולוא לרגע באפשרות להקים ולקיים קואליציה יציבה עם "המחנה הציוני". מפלגה זו מורכבת ממספר קטן של אנשים רציניים והגונים ומהרבה הרבה ליצנים וליצניות פוליטיות. די אם נזכיר בהקשר זה את יחימוביץ', שפיר, לבני, אמיר פרץ, יוסי יונה ואחרים. בסיכומו של המו"מ, אם היה מצליח, בוז'י הרצוג היה מביא לנתניהו פחות אצבעות "בטוחות" מליברמן.

אין עם מי לדבר

אך הייתה חשיבות רבה בקיום המו"מ עם "המחנה הציוני" ובניסיון לקדמו. הדבר "הלחיץ" את ליברמן והביאו לנהל, בחשאי, מו"מ רציני להצטרפות לקואליציה. האם בוז'י הרצוג באמת האמין שנתניהו ייתן לו זכות וטו? ושהוא (נתניהו) יקפיא את הבנייה ביהודה ושומרון? גם כיום בישובים שאינם ב"גושי ההתיישבות" הבנייה מאוד מצומצמת (ע"ע זעקות "הבית היהודי" בנושא). שנתניהו ישנה, ברמה עקרונית, את מדיניות הממשלה כלפי הפלשתינים? הרי בוז'י עצמו אמר לפני חודשים כי "אין עם מי לדבר". איני חושב שהרצוג תמים וטיפש עד כדי כך. הוא היה, כנראה, מסתפק בהצהרות ולא במעשים, הרצוג הבין, קצת באיחור, כי בכדי להיות מנהיג ברמה ממלכתית, כזה ש"סופרים" אותו כמועמד לראשות הממשלה, עליו לכהן בביטחון, באוצר או בחוץ ולהוכיח את עצמו. כל תפקיד אחר אינו נחשב. לכן המשיך והתקדם במו"מ עד שנראה היה שהוא עומד להיחתם. אך הבעיה של הרצוג היא שמפלגתו מלאה באנשים "לעומתיים" הם אינם רוצים באמת להגיע לשלטון, המצב הטוב ביותר בעיניהם הוא להתנגד ולנגח (לא חשוב למה ואת מי). אפשר להתלהם, להגיד ככול העולה על דעתך, להציע כל דבר שטות שעולה בדעתך ולא להתחייב לכלום. זו בעצם עבודתו של העיתונאי המצוי. כותב וכותב וכותב ובעצם לא אומר דבר וב"מחנה הציוני" היו עיתונאים בשפע. כאשר המו"מ בין נתניהו להרצוג יצא לאוויר העולם, נבהלו האנשים הללו כי במסגרת מחייבת של קואליציה אי-אפשר להתחמק מהכרעות ואז הסתבר לידידנו בוז'י כי אין לו "אצבעות" להביא.

ערך מעשי

אך יציאתו "לאוויר העולם" של המו"מ הנ"ל הלחיץ את חברנו ליברמן. האפשרות כי בכל זאת "המחנה" יצטרף לקואליציה וישאיר אותו אי-שם ב"מרתפי" האופוזיציה עם זהבה גלאון וחנין זועבי הדיר שינה מעיניו. ולרגע הזה חיכה, במשך שנה נתניהו. הוא אומנם "נתן" לו את משרד הביטחון והקליטה אך זה בעצם הכול. עם שותפים כאלה ניתן "לחיות" עד 2019. לנתניהו נוצרה בעת האחרונה בעיה עם יעלון שר הביטחון. גם לאריאל שרון ז"ל בהיותו ראש ממשלה הייתה בעיה עם יעלון הרמטכ"ל. האיש אינו פוליטיקאי, הוא פקיד. כדי להצליח כרמטכ"ל או כשר עליך להיות פוליטיקאי, כלומר, לשרוד גם ברמה האישית וגם ברמת "המחנה". ערכים ועקרונות הם דבר בעל חשיבות עליונה, אך כדי לקדם אותם עליך להיות בתפקיד המאפשר לך זאת אחרת אין ערך מעשי לערכיך, לעקרונותיך ולהשקפת עולמך. פירושו של דבר להתפשר עם האנשים, הגופים והמדינות הסובבות אותך ולא להתעקש "עד הסוף המר" על דעותיך. יעלון לא כל-כך הבין זאת ולכן נאלץ לפרוש מהרמטכלות ועתה ממשרד הביטחון. אני מזדהה לחלוטין עם דבריו של סגן הרמטכ"ל. הבעיה הייתה שהן כוונו במפורש כנגד הימין בכלל ו"הבית היהודי" בפרט. והרי נתניהו הוא מנהיג הימין בישראל. אני בטוח כי דברי סגן הרמטכ"ל עברו את ביקורתם של הרמטכ"ל ושר הביטחון וקיבלו את אישורם. האם משתמע מדבריו, בגיבויים, ביקורת פומבית על ראש הממשלה והמפלגה השלטת? אם-כן אז המבקרים והנעלבים צודקים, אך אני חושב שהכוונה הייתה במהותה טובה אך הביצוע היה תמים לחלוטין. אז שר הביטחון נתן גיבוי, ראש הממשלה הסתייג, פגש את סגן הרמטכ"ל, לחצו ידיים ו"סגרו את העניין". אך לפתע לפני כשבוע שר הביטחון נשא נאום, שקיבל פרסום רבתי, בפני קצינים בכירים שהאמור בו היה בגדר התגרות גלויה ומפורשת בראש הממשלה. לדעתי ברגע זה הבין נתניהו שאינו יכול להמשיך עם יעלון מבלי למחול על כבודו. ואסור היה לו למחול על כבודו! וכך נפל הפור לתת לליברמן את תפקיד שר הביטחון ולבסס את שלטונו לשנים הקרובות.

רב הנסתר

אביגדור ליברמן מצטייר בעיני תושבי הארץ הוותיקים והוותיקים יותר כבריון רוסי מצוי שגדל בברית המועצות, כנראה ספג חינוך סטליניסטי והצליח בדרכים ערמומיות ואלימות להשיג הון תועפות ולהגיע לעמדה שלטונית גבוהה. וותיקינו מצטיירים בעיני עצמם כאינטליגנטים ורבי אופקים אך בפועל הם צרי אופק להחריד. הם מתעלמים מהעובדה שהמשטרה חקרה אודות האיש במשך למעלה מעשר שנים ולא הצליחה להביא שום הוכחה פלילית למעשיו. אפילו בדבר היחיד שהואשם בו יצא זכאי. הם מתעלמים מהעובדה פשוטה שהוא הגיע לכל הישגיו הפוליטיים בבחירות דמוקרטיות חופשיות במדינת ישראל. בשיאו היו לו 15 מנדטים. כמו ליחימוביץ' ולאהוד ברק בקדנציה השנייה שלו. הוא כיהן במספר תפקידי שרים ותמיד הוכיח יכולת ניהול טובה. אומנם היו לו מספר רב של הצהרות שערורייתיות אך הן תמיד נאמרו כאשר הוא היה מחוץ לממשלה ולא הייתה להן שום משמעות. לטעמי לגיטימי לחלוטין. איני חושב שהוא (ליברמן) יביא לשינוי מהותי במדיניות הביטחון של ישראל. הוא אף פעם לא הביא לשינוי מהותי כלשהו בתחומים שהיה אחראי להם במסגרת תפקידו בממשלה, הוא בסיכומו של דבר דאג למגזר שבוחר בו, שוב ושוב לכנסת. לכן, לטעמי, יתאים את עצמו למדיניותו של ראש הממשלה והקרובים אליו. בשלב זה רב הנסתר על הגלוי לגבי מה שהתנהל במגעים בין המפלגות בשנה האחרונה אך נכון לעכשיו כפי שזה נראה על פני השטח זהו תרגיל מבריק של נתניהו.