הזדמנות לחינוך לקדושת המיתוס של דם וכוח

אנחנו נמצאים בעיצומה של ספירת העומר ועוד מעט נציין את היום ה-33 לספירה - ל"ג בעומר. עוד מעט יפצחו ילדינו בשיר המהלל את בר כוכבא - "הוא היה גיבור הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו, כי הוא היה גיבור". עוד מעט נתרפק על התרחשות שפקדה את עם ישראל בין השנים 132-135 לספירה. רבי עקיבא היה נחרץ בדעתו שחובה למרוד ברומאים ותמך במינוי של בר כוכבא כמי שנראה בעיניו מתאים להנהיג את המרד - "דרך כוכב מיעקוב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר וכל בני שת" (במדבר כ"ד 17, סנהדרין צ"ז). למהלך בכללותו ולמינוי של בר כוכבא התנגדו רבים בהנהגת הסנהדרין כדוגמת רבי יוחנן בן תורתא, שהתריס נגד עמדת רבי עקיבא: "יעלו עשבים בלחייך ובן דוד אינו בא". יתרה מזאת הוא התנגד לכך שמסממים את העם בפעמי משיח בדמותו של בר כוכבא. אנחנו מסתערים על ילדינו בבתי הספר עם ההתפעלות וההתפעמות של רבי עקיבא מבר כוכבא, אבל אף לא מקראה לימודית אחת מביאה בפני התלמידים את משנתו של רבי יוחנן בן תורתא ועוד רבים כמוהו. לעתים ניתקל במשפט זניח כמו "ערלי לב, פחדנים שהביעו הסתיגות ממנהיגותו הרוחנית של רבי עקיבא והמנהיגות הצבאית של בר כוכבא".

קידוש מיתוסים

מחלוקת בסנהדרין יש להביאה לתלמידי בתי הספר שלנו לא על-ידי הצגת דוקטרינה אחת, הנוקטת עמדה והבאת מקורות המצדדים רק בה. בספרי הלימוד בבתי ספר התיכוניים היה מקום להביא גם את דעתו של פרופסור יהושפט הרכבי. אדם שעשה כמה דברים בחייו. היה אלוף בצה"ל. היה ראש אמ"ן. לאחר מכן עשה מסלול אקדמי מפואר והגיע לדרגת פרופסור באוניברסיטה העברית. פרסם בשנת 1982 ספר על מרד בר כוכבא ומגיע למסקנה שמרד בר כוכבא "הוא טעות ושגיון אסטרטגי". אין סיבה שמידע כזה לא יובא בספר לימוד בבית הספר התיכון. אפשר גם להוסיף את המתקפה הבוטה על פרופסור הרכבי, שלדברי מתנגדיו "הפך מנץ פוליטי ליונה בסכסוך הישראלי פלשתיני תוך השלכות למציאות היסטורית רחוקה". יש שאף התריסו נגד פרופסור הרכבי, כי בספרו הוא הפך מ"נץ טורף" ל"יונה טורפת". אני מתקומם כנגד מערכת חינוך, שמצנזרת לנו את ההיסטוריה ואינה מציגה לשיפוטו של התלמיד את תמונת המקורות במלואה ואינה פותחת צוהר לדיון בקיומה של מחלוקת במקורות של חז"ל ובמחקר ההיסטורי. אני מצר על כך שמרד בר כוכבא מובא לילדינו אך ורק תוך כדי חינוך לקידוש מיתוסים של גבורה, של אנחנו, של ניצחון המעטים נגד הרבים והנכונות ללא סייג להקרבה עצמית ולמסירת החיים אפילו במחיר של "היה הדם שותת ויורד לשני הנחלים". שעל-פי גיטין נ"ז "זרמו בנחלים שני שערין דם ושער אחד מים". חבל שסדר היום בשיעורי ההיסטוריה מנוּוט אך ורק לנתיב הצר של קדושת המיתוס, ואינו כולל בחינה מעמיקה של המרד, מהלכיו, דרך התנהגותו של מנהיג המרד ללא יראה וללא משוא פנים. בחלקו השני של המאמר אנסה להרים את הכפפה, ולבחון את המרד לא רק תוך התכנסות ב-ד' אמות של ספרי ההיסטוריה המצויים בידי ילדינו.