החלפת בוגי - מעשה נבלה

כאשר כתבתי את מאמרי האחרון על דברי בוגי בפני הפיקוד הבכיר של צה"ל בשלהי יום העצמאות לא ידעתי, לא דמיינתי כי גורלו כבר נחרץ בידי נתניהו. אבל, כאשר כיניתי את דבריו בשם "האני מאמין שלו", החופפים ל"אני מאמין" שלי, במעמקי ליבי גם כיוונתי לכך שזה לא "האני מאמין" של ראש הממשלה "מקורביו" ורוב שרי הממשלה. ומה אגיד עכשיו על "האני מאמין" של מחליפו, ליברמן? את בוגי הכרתי אישית, את ליברמן איני מכיר אישית, אך כל מה שאני יודע עליו מסתכם בכך שלפי הבנתי ה"אני מאמין" מסתכם בהיעדר מצפן ערכי, באופורטוניזם משתולל. והרי 5 הערות

• הדילמה בהחלטה של נתניהו הייתה פשוטה ולא מורכבת: מה עדיף: להמשיך בקואליציה של 61 חברים, שלא קל בה, אך התברר במהלך השנה שחלפה שהיא עמידה, או להרוויח קואליציה של 67 איש הנותנת לו יציבות פוליטית, אך יש בה כדי לסכן את ביטחון ישראל ואזרחיה על-ידי מינוי שר ביטחון כליברמן? הוא העדיף את האפשרות השנייה. עד כה ההחלטות של נתניהו לא הדירו שינה מעיניי. גם אם לא מצאו חן בעיניי. הפעם כן !

• מאוד רציתי לראות מה כותבים ב"עיתון של נתניהו" (שאני מאוד מעריך את המרכיב החדשותי שבו) על הפרשה. וכך מצאתי: הפרשן שהוא לדעתי הכי אוביקטיבי ומנוסה בעיתון כינה את ההחלטה "תקלה". מונח רדוד וממעיט כאילו מדובר בתקלה טכנית מסוימת. פרשני הדגל הלאומי שלו מצאו את ההחלטה לבלתי ראויה, ואילו הכתב שלו לענייני מפלגות ראה בה החלטה נורמטיבית של חילופי תפקידים. אני רואה בהחלטה משום מעשה נבלה של ראש ממשלה.

• ישנם כאלו שבאים וקובעים שליברמן יהיה ממלכתי ושקול. אולי, איני יכול לצפות. אבל, לפי דעתי, נמר אינו הופך חברבורותיו, וכמוהו ליברמן לא יוכל לשנות את אופיו ומידותיו ודעותיו, גם אם אולי יחפוץ בכך. אז כמובן שאין לצפות שלפתע יגרור אותנו למלחמה, ויאיים על חיי ראשי החמאס, וישא דברים נגד רפיון הקצונה של צה"ל. הוא מספיק ערמומי וחכם ואינו בן-חורין בממשלה. הוא גם ירגיש את כובד האחריות, אבל משרד הביטחון אינו משרד חוץ. שם הוא כמעט ולא עשה דבר. במשרד הביטחון הוא יצטרך לקבל אין ספור החלטות "קטנות ויום יומיות" בענייני חיים ומוות, בענייני הצטיידות מורכבים, בענייני השטחים, המתנחלים ומה שלא תרצו. אני מתקשה לסמוך עליו. ראיתי הרבה טוקבקיסטים שעולצים כי "נגמרה הקייטנה" של רצועת עזה מתקופתו של בוגי. כנראה שהם סומכים עליו ומשתוקקים לראות דם. אלוהים ישמור!

• מעכשיו, ליד שולחן הממשלה לא יישב אף שר שבקיא ומנוסה בביטחון ישראל, נושא את דגל ערכיה, והזהירות ושיקול הדעת מנחים אותו. אני מביט בכלל הליכוד, ולא מוצא אחד כזה. על משקל דברים שנאמרו בתנ"ך, הייתי אומר: עבה קוטנו של בוגי ממותני כל שרי הליכוד.

• ואי-אפשר בלי הרצוג. ליבי ליבי עליו. להתמודד מול צפעוני מפלגתו ושפת הביבים שלהם, וגם מול תחמוני נתניהו - זה לא קל. אבל, איני יכול שלא להתעכב כאן על "נאום" סיסי, נשיא מצרים, באסיוט. כאשר שמעתי את דבריו הם נראו לי לא טבעיים, מנותקים, לא במקום ולא בזמן. מתברר שהייתה כאן "קנוניה" בין הרצוג לטוני בלייר, מי שהיה בזמנו ראש ממשלת אנגליה ועד לא מכבר שליח מיוחד לנושאי כלכלה לסכסוך הישראלי-פלשתיני. בלייר, המיודד עם הרצוג, הוא ששכנע את סיסי לקרוא למפלגות בישראל להתאחד, על-מנת לסלול את הדרך בפני הרצוג להיכנס לממשלה ולהתגבר על מתנגדיו. אם זה כך, ולא ראיתי עד עכשיו שום הכחשה, הרי שזאת התערבות חיצונית גסה מאין כמותה בענייניה הפנימיים של המדינה, דומני חסרת תקדים. התוצאה, סיסי בויש, כבודו נפגע, הוא הוצג ככלי ריק. נזק מדיני מהמעלה הראשונה! והכל למה? בשביל כסא!

בואו לא נהיה תמימים. בסוף כל הפוליטיקה מסתכמת בכסאות, כי בשביל זה היא קיימת!!