בודקים גופות מחבלים

פרשת החייל היורה בחברון חשפה לא רק חוסר שליטה של הפיקוד הצה"לי בשטח על מעשי חיילים שתחת פיקודם, אלא גם נורמות פסולות ¹ בטיפול באירועים עצמם וסדר-עדיפויות שגוי של הדרג הבכיר בהתייחסות לדפוסי ההתנהגות והפעולה של הכוחות בשטח. אם הדווח שבכותרת אכן משקף מה שהתרחש בשטח, צה"ל זקוק לבדק-בית דחוף. התגובות שפרסמו שלטונות הצבא, עסקו הרבה יותר בנורמות מוסריות ובוויכוח על נורמות כאלה מול הציבור, מול ציבור החיילים ומול המולך של ה"תקינות הפוליטית", מאשר בשאלות המבצעיות, הפיקודיות והנוהליות של תפעול הכוחות - שאלות שעשויה להיות להן השלכה ישירה על שיעור הנפגעים בין חיילי צה"ל. בעבר הבעתי הסתייגות רבה מן האופן שבו הגיבו הרמטכ"ל ושר הביטחון על אירוע הירי בחברון. ראיתי ואני עדיין רואה בדברי הרמטכ"ל במקרה זה ובהתבטאויות קודמות שלו ושל שר הביטחון בשאלת סדר העדיפיות בשמירה על חיי אזרחים ישראלים - מגויסים או לא מגויסים - שגיאה עקרונית ובעיה מוסרית. אני חוזר כאן על עמדתי הנחרצת שתפקידו של הצבא הוא להגן על אזרחים, תוך מיזעור הפגיעה בחיילים. אם עליו לטעות בתנאים מבצעיים בשיקול הדעת, אזי בין הקלה למפגעים שפרושה עשוי להיות אובדן יותר חיי ישראלים, או החמרה מול המפגעים - "עניי עירנו קודמים". לדידי, הסולידריות והאחריות ההדדית קודמים "לתקינות הפוליטית" ולכניעה "לעליהום" התקשורתי. בא סגן הרמטכ"ל באירוע יום השואה ושופך שמן על מדורת חוסר הרגישות של הצבא לתחושות רבים בציבור הישראלי. יש בכך מידה לא מבוטלת של איבוד הצפון בפיקוד העליון של צה"ל, באשר לסדרי-העדיפות המוטלים עליו. הצבא איננו "המחנך הלאומי". הצבא איננו שחקן אולימפי באליפות העולם ל"תקינות פוליטית". הצבא איננו אמור לנהוג במי שבאים לתקוף ישראלים כגחמה של שנאה ובישראלים המותקפים, באותן נורמות של התייחסות. מי שפותח במלחמה או במעשי איבה, הוא התוקפן והוא זה שצריך לשלם מחירים שירתיעו אותו מחזרה על תוקפנותו. הצבא אינו שופט בין מפגעים לבין מתיישבים - הוא המגן על המתיישבים והמנטרל את המפגעים. הצבא הוא אומנם הריבון בשטחי איו"ש לפי החוק הבינלאומי, אבל הוא המגן היחיד על אזרחי ישראל לפי החוק שלנו. אסור לצבא להשתתף בוויכוחים הפוליטיים בציבור. אסור לו לנקוט עמדות ערכיות כנגד הציבור ואסור לו לטעות בהבנת תפקידו. אם יש צורך בהסברה פנימית בין החיילים, יעשה זאת במסגרות הצבאיות הפנימיות ולא בתקשורת כצד בוויכוח. אין דבר גרוע מהתייצבות הצבא מול הציבור כמי שנוקט עמדה בעלת גוון פוליטי או נורמטיבי נגד הציבור, או בעד חלק מסוים ממנו. אם יש במערכת הביטחון מי שאינו מבין זאת, על הממשלה לסלקו משם - שר ביטחון, רמטכ"ל, סגן רמטכ"ל או כל אחד אחר. אין זה משנה אם הוא חייל מעולה ואם לזכותו צב ר מרשים של זכויות-עבר. לכל אחד מותר לשגות עד מידה ידועה, אבל אוי לו אם לא ידע להסיק מכך את המסקנות הנכונות. בכל מקרה, הנחיות הממשלה לצבא חייבות להיות ברורות וחד-משמעיות.