|
ריבוות ישראלית [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
הסחבת שנוקטים הערבים נגד יישוב הסכסוך ובעד המשך המאבק המזויין והפוליטי-כלכלי בישראל, חייבת להסתיים. | |
|
|
|
קיימת בציבור הסכמה רחבה מאוד שבכל הסדר מדיני אמורים גושי ההתיישבות היהודית באיו"ש להשאר בריבונות ישראלית
▪ ▪ ▪
|
הכותרת היא ללא ספק כותרת פרובוקטיבית, וכנראה לא במקרה. הרעיון שהיא מבטאת הוא רעיון טוב ונכון 2, שעשויות להיות לו השלכות טובות וחשובות על המציאות באיו"ש ובמאבק של ישראל נגד תנועות וזרמים עויינים מבית ומבחוץ, לרבות בנושא סימון המוצרים, חרמות ועוד. אני חייב לציין שבממשלת נתניהו הנוכחית השרה שקד ממקמת עצמה במהירות בין השרים הפעילים והמוצלחים ביותר. היוזמות שהיא מעלה ויכולתה לקדם יוזמות אלה ראויות לציון. מתברר שהסיבה המרכרזית לאי קידומו של החוק המבקש להחיל את המשפט הישראלי על התושבים היהודים באיו"ש לאלתר, הייתה התנגדותו של היועץ המשפטי הקודם; עוד דוגמה לתלות העצומה והבלתי-סבירה של החיים הפוליטיים באישיות המשפטית, המקרית, הממלאת ברגע נתון תפקיד- מפתח במערכת השלטונית. מהכתבה עולה שהיוזמה הנ"ל של שקד זוכה לגיבוי מראש הממשלה, וטוב שכך. לכן, סביר שהיא חלק מסדרת מהלכים ממשלתיים רחבים יותר של מאבק ביריבים ואויבים מבית ומבחוץ על-רקע המחלוקת בשאלת הפתרון הרצוי לסכסוך הישראלי-ערבי ודרכי יישומו. הרעיון בכללותו אינו חדש. קיימת בציבור הסכמה רחבה מאוד שבכל הסדר מדיני אמורים גושי ההתיישבות היהודית באיו"ש להשאר בריבונות ישראלית. עובדה זו אינה סותמת את הגולל על אפשרות למו"מ ולהסדר מדיני, היה והערבים יתפכחו ויחזרו לשולחן המו"מ הישיר הדו-צדדי. המצב הקיים יוצר מאידך מציאות קשה לגבי אחוז ניכר מהמתיישבים באיו"ש, שחייהם השוטפים מושפעים באופן ניכר מן ההבדלים במעמד המשפטי בינם לבין אזרחים ישראלים אחרים. מן השינוי יושפעו כל תהליכי הבנייה בישובים הקיימים והם יהיו זכאים לאותם שירותים ציבוריים ופרטיים שלהם זכאים כל אזרחי ישראל. שאלות הקשורות בזכויתיהם בכל הסדר עתידי, תגזרנה ממעמדם האזרחי שלאחר השינוי. למהלך כזה שלוש משמעויות פוליטיות נוספות: א. חיזוק בפועל של העמדה הישראלית הגורסת ששטחים אלה יהיו בעתיד שטחים ישראלים לכל דבר ועניין, גם בשל חשיבותם האסטרטגית וגם מסיבות לאומיות ואזרחיות. ב. שבירת "מחסום הקסם האבסורדי", המנסה לקדש את קווי-הפסקת האש של 1949 כגבול בינלאומי. העולם הערבי מנסה להפוך "מנטרה" פוליטית, המגולמת בחלק אחד של החלטת מועה"ב 242 ומכונה "שטחים תמורת שלום", לתנאי-סף חד-צדדי לכל הסכם עם ישראל, על בסיס התקדימים בהסכמי השלום עם מצרים וירדן; אל לישראל להתפתות לכך. הדבר קשור גם בוויכוח על גורל רמת-הגולן וגם בתוואי הגבול המזרחי בארץ-ישראל המערבית, יהיה אופי ההסדר הישראלי-ערבי אשר יהיה. ג. יש במהלך זה אמירה ישראלית מעשית, שהסחבת שנוקטים הערבים נגד יישוב הסכסוך ובעד המשך המאבק המזויין והפוליטי-כלכלי בישראל, חייבת להסתיים. החלת החוק עצמה איננה סיפוח; סיפוח קשור גם במעמדו של השטח. אולם, אם לא תהיה התקדמות מדינית, תבואנה יוזמות ישראליות חד-צדדיות נוספות.
|
גלעד שרון: אותה גברת בשינוי קל של האדרת
|
|
|
שרון. מסנגר [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
אני מוכן להסכים לטיעון אחד בלבד העולה מבין השיטין של דברי גלעד שרון. אין סיבה להמשכת המצב הקיים ואין בכך גם כל יתרון. | |
|
|
|
אחרי פלפול לא משכנע, הוא מציג לנו שוב את הפתרון הישן-חדש והבלתי מציאותי שלו
▪ ▪ ▪
|
אחת למספר שבועות חוזרת דמותו של גלעד שרון להטרידנו בנסיון להחיות את הבר-מינן הפוליטי - הינתקות חד-צדדית מהערבים - מבית מדרשו המדיני של אביו, אריאל שרון ז"ל. בלשון כזו או אחרת הוא מסנגר על תוכנית הינתקות שנושאת בכל פעם שם חדש, אבל טומנת בחובה אותו כשלון פוליטי ואסטרטגי מובנה. לרוב הציבור ברור כיום שתוכנית ההינתקות של 2005 הייתה כשלון טוטאלי, מפני שלא השיגה אף אחת מהמטרות שכביכול היו אמורות להצדיקה. המהלך לא קידם תהליך מדיני, לא קנה לישראל נכסים של ממש בממשל בוש, לא שיפר את מצב הביטחון של ישראל, לא חסך ממש בתקציב הביטחון. בסופו של דבר איפשר המהלך את השתלטות חמאס על עזה ולהפיכת השטח דה-פקטו למדינת אויב פעילה. בניתוח המציאות שהוא עורך ברשימתו "תמים וגולם" 3 הוא מודה שאין כיום פתרון מדיני בעין עם הפלשתינים. הללו אינם מעוניינים בפתרון של מדינת-ננס עצמאית, ואין בנמצא פתרון אחר. כמה מן המשפטים "הבומבסטיים" שלו מעוררים תמיהה רבה: - "... כשחרויות מסוימות של צד אחד עומדות מול זכות החיים של צד אחר, התשובה מורכבת". - טעות גסה. מול דילמה כזו, התשובה ליהודים אחרי השואה פשוטה ביותר - זכות החיים קודמת! אוסיף ואבהיר את עמדתי בנקודה זו: אם מול זכות החיים "שלי" עומדת זכות החיים של אויב שתוקף אותי - זכות החיים "שלי" קודמת!
- אחרי פלפול לא משכנע, הוא מציג לנו שוב את הפתרון הישן-חדש והבלתי מציאותי שלו, וקובע: "...השותפים שלנו לפתרון הם האמריקנים ומדינות ידידות נוספות, ולא הפלשתינים שרמאותם אומנותם... צריך להכריז עליהם כעל מדינה בגבולות זמניים. מדינה שאתה יש לנו מחלוקת טריטוריאלית. על כל שאר הבעיות נדון בהמשך. ... ואם הפלשתינים לא יסכימו שתהיה להם מדינה כבר עכשיו, ייחשף לעיני כל פרצופם האמיתי; ממש לא משכנע.
הפלשתינים הם הפיקציה הפוליטית שבנתה הליגה הערבית בכדי להמשיך באמצעותה את המלחמה בישראל, וארה"ב ומדינות ידידות כביכול אחרות, הן כיום משענת קנה רצוץ. עד כמה יכול אדם שמתיימר לעסוק ב"פוליטיקה מתקדמת" להתמם?! אם הערבים לא רוצים והפלשתינים לא רוצים ולא יכולים, מי ישלוט במפלצת הישנה-חדשה הזו כאשר תהיה לה מדינה בגבולות זמניים? בכל ההבלים האלה אנו מאכילים את עצמנו ביום השואה, ביום הזיכרון לחללי צה"ל או בסמוך להם? מה, השתגענו?? אני מוכן להסכים לטיעון אחד בלבד העולה מבין השיטין של דברי גלעד שרון. אין סיבה להמשכת המצב הקיים ואין בכך גם כל יתרון. צריך להתכונן ולהוביל להכרעה בוויכוח ההיסטורי על ארץ-ישראל. השיטה והעיתוי הם מלאכת מחשבת מדינית, אידיאולוגית ופוליטית. לדידי, ההתחלה הטובה ביותר היא בהחלת החוק הישראלי על אזרחי-ישראל המתגוררים בגושי ההתיישבות הגדולים באיו"ש. ההתקדמות תהיה פונקציה של מצב הביטחון באיו"ש ובירדן, ושל הדיאלוג המתנהל כיום עם המדינות הסוניות "המתונות", כשנקודת המוצא האידיאולוגית היא הציונות ו"הצהרת בלפור".
|
אינטל סוגרת את המפעל בירושלים
|
|
|
אינטל בהר חוצבים [צילום: איתמר לוין]
|
|
|
|
|
|
|
ירושלים היא גם בירת ישראל ומרכז דתי עולמי. בעיר כזו דרוש תמהיל תעסוקתי מותאם היטב לאופיה ולתוכניות הפיתוח שלה, שהן מונְחות אילוצים ארכיטקטוניים, פוליטיים, היסטוריים ודתיים. | |
|
|
|
גורל העיר תלוי בכך והנה, כאשר יש בה כבר מפעל מסוגו של "אינטל", מניחים לו "חכמי הדור" ופרנסי העיר לחמוק ממנה לכיוון קריית גת
▪ ▪ ▪
|
חלם שוב בפעולה. מהלכים מסוג זה 4, בעיר שסובלת ממחסור חמור במקומות עבודה מתקדמים, זהו המכשול הראשי לשימורם של תושבים ברמת חיים גבוהה ולהגעתם או חזרתם של מי שעזבו מסיבות של מחסור בתעסוקה איכותית. צריכים פרנסי העיר, השר לענייני ירושלים, שר האוצר, וראש הממשלה לעשות מאמץ עליון לספק בירושלים דיור ותעסוקה איכותיים וזמינים. גורל העיר תלוי בכך והנה, כאשר יש בה כבר מפעל מסוגו של "אינטל", מניחים לו "חכמי הדור" ופרנסי העיר לחמוק ממנה לכיוון קריית גת. אילו פעלו כך לגבי מפעל באזור המרכז, צריך היה לברך על המהלך. אבל מירושלים?! אינני יודע אם כבר מאוחר מדי להפר את הגזירה אם לאו - "אם תרצו, אין זו אגדה", אמר חוזה המדינה - האם אנו באמת רוצים? בכל מקרה, אני מצפה לשמוע שהממשלה והעירייה מתעוררות ופועלות במרץ לפתרון שתי בעיות-יסוד אקוטיות אלה - דיור ותעסוקה מתקדמת, בטרם יהפכו פרנסינו את ירושלים בירת ישראל המאוחדת לפארסה אמיתית ובכייה לדורות. ירושלים היא עיר מיוחדת בגלל הרכבה, פריסתה הגאוגרפית, שכיות החמדה ההיסטוריות שבה ושיקולים אורבניים נוספים. ירושלים היא גם בירת ישראל ומרכז דתי עולמי. בעיר כזו דרוש תמהיל תעסוקתי מותאם היטב לאופיה ולתוכניות הפיתוח שלה, שהן מונְחות אילוצים ארכיטקטוניים, פוליטיים, היסטוריים ודתיים - תמהיל כזה צריך לכלול מוסדות ממשלתיים וציבוריים, מוסדות אקדמיים, מכוני מחקר, מפעלים עתירי ידע ומוסדות ציבור וחברה יצוגיים והיסטוריים. סביב לשד פרופיל התעסוקה הנכון, תרכז ירושלים גם אוכלוסייה איכותית וגם דימוי ראוי. אל תפשלו
|
1. עמיחי אתאלי, ידיעות אחרונות, 27.4.16 2. טובה צימוקי, ידיעות אחרונות, 2.5.16 3. ידיעות אחרונות-דעות, 8.5.16, עמ' 28. 4. שגיא כהן, ידיעות-ממון, 19.5.16, עמ' 8
|
|