האמת ניתנת להיאמר שהמעצמה השביעית הצמיחה בארץ רק מספר מצומצם של עיתונאים פטריוטים - כאלה שטובתה של מדינת ישראל לא רק עומדת לנגד עיניהם, אלא היא גם זו שמנחה את התבטאויותיהם בפומבי.
אחד שכזה, ומן הסתם גם הבולט שבהם, הוא ללא כל ספק השדר
רוני דניאל, פרשנו הצבאי של ערוץ 2 בטלוויזיה. בברנז'ה העיתונאית רואים בו - ספק בחיבה, ספק בלגלוג - את כפילו של דובר צה"ל האמיתי, באשר לא נולד עוד שופר וכרוז, המיטיב כמותו להגן על שמו הטוב של הצבא הישראלי.
כדי להשתכנע שכך הם אומנם פני הדברים, די, מן הסתם, להציץ ב"קוריקולום-ויטה" של דניאל, המעיד על עברו כקיבוצניק-עובד אדמה, קצין ולוחם במסירות ללא גבול, ולמרבה הצער גם נגזר עליו מר הגורל להיות אב שכול.
הסיכון האורב דווקא משום כך, ובניגוד-עניינים אמיתי, מסב בימים אלה רוני דניאל את מלוא תשומת הלב הציבורית לדברי התוכחה שטרח השבוע להשמיע בגנות המצב הפושה במדינה, בעקבות התהפוכות הפוליטיות המתחוללות בה. "אני לא בטוח שאני רוצה שילדי יחיו בישראל", זעק דניאל בנהמת-דם-ליבו, והכל בעטייה של תרבות שלטונית מאוסה, שפשטה באחרונה במדינה, ושאינה מותירה עוד, אליבא דדניאל, מרחב ראוי בה למחייה.
אז אם מלח הארץ, כמו רוני דניאל, מרשה לעצמו לקונן ולמחות על ישראל של היום - אזי המצב מעורר חלחלה. אף שאין שום ספק, שהוא שלם עם עצמו שלא ינטוש לעולם את הארץ - יש בדבריו כדי להעיד בעליל על סיכון ממשי האורב לפתחו של כל מי - שבהבדל ממנו - פיו וליבו בעניין לא שווים.
