רוני אלשיך מסוכן לשלטון החוק

מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב רוני אלשיך, מסוכן לשלטון החוק. פשוטו כמשמעו. בתוך זמן קצר נחשפה דמותו האמיתית: הוא מזגזג, הוא מעז פנים, הוא מוליך שולל, הוא לא נמנע מאמירת דברי שקר, הוא מתעלם מעובדות, הוא מטייח ממצאי חקירה, הוא מאחז עיניים, והוא פועל בדרכי עורמה ובתחבולה - הכל כדי לקדם אג'נדה אישית שלו הנוגדת את טובות הציבור. פוטין קטן כבר אמרנו? רוני אלשיך איכזב רבים שתלו בו תקוות. עם כניסתו לתפקיד הוא זכה לדברי שבח והלל מצד חברי כנסת, שרים, כלי תקשורת, אישי ציבור, שופטים, פרקליטים, שוטרים וקצינים ומי לא. רובם ככולם ששמו מבטחם בסגן ראש השב"כ היוצא, הביעו בו אמון בלתי מסויג, מתוך תקווה שהאיש הזה יחלץ את המשטרה מהסיאוב שפשה בה. היו גם כאלה שהזהירו מפניו, כמו עו"ד פנחס (פיני) פישלר, אך להם נאמר, גם על-ידי הח"מ: צריך לתת לו סיכוי. לשפוט אותו לפי מעשיו. והנה, פישלר צדק. כגודל הציפיות, כך האכזבות: אלשיך נותן ידו למושחתים, מכשיר שרצים ומטרידים, מקדם שוטרים שכשלו וסרחו, מקדש וסופד לקצין משטרה שהתאבד ערב מעצרו בגין עבירות שוחד, וגם מבטיח להנציח מורשתו של אותו קצין, הוא אפרים ברכה - מורשת השוחד והמרמה. אלשיך נותן ידו לחיפוי ולטיוח באופן הנוגד את הוראות החוק, את ההלכות הפסוקות ואת טובת הציבור. רוני אלשיך מסוכן לשלטון החוק, בגלל החלטותיו ומעשיו הפסולים בשורה של עניינים: הוא לא נמנע מהגנה על שוטרים וקצינים שנחשדו בעבירות מין (כמו ניצב רוני ריטמן), וכאלה שאפילו הורשעו בבית הדין למשמעת בעבירות מין (נצ"ב אילן מור); הוא לא נמנע מקידומו של ניצב שלקה בפלילים ומהפיכתו ליועצו המרכזי וכמי שלוחש לאוזנו (ניצב ירון בארי); הוא לא נמנע מהדיפה גורפת של תלונות אנונימיות, כולל אלה שיש בהן כדי להציל ילדות ובחורות ונשים מעברייני מין; הוא לא נמנע מקידום שוטרים שסרחו בעבירות פליליות חמורות (ניצב משנה המשרת באגף התנועה), על-חשבונם של שוטרים ראויים ומקצועיים אחרים; הוא לא נמנע מקידום קצינים שלקו במחדלים חמורים (ניצב צ'יקו אדרי, נצ"מ שי אזולאי, נצ"מ קובי דוידיאן); הוא לא נמנע מהפרחת הבטחות לציבור, ובהן לחייב בדיקת פוליגרף לקצינים בטרם קידום, הבטחה שאותה כבר הספיק להפר; הוא לא נמנע מהוצאת צווי איסור פרסום באופן סדרתי וסיטונאי כדי לשלול מידע שוטף מהציבור, גם כזה שיש בו כדי להגן על הציבור (למשל: תמונתו של רוצח בני הזוג בראשל"צ); ועוד ועוד ועוד. רוני אלשיך מסוכן לדמוקרטיה, בגלל אופיו ומזגו הכוחני. הוא מרכז בידיו כוח עצום, כמי שעומד בראש הארגון השני בגודלו בישראל, אך הוא לא נמנע מעשיית שימוש פסול בסמכויותיו, למטרות זרות. אלשיך מנצל לרעה את תפקידו כמפכ"ל, לשם העצמת כוחו האישי. הוא מדכא ביקורת מבית ומנסה להלך אימים על מתנגדיו. אלשיך מצפצף על אורגני השלטון והאכיפה האחרים: הוא מזלזל בממצאים עובדתיים ובקביעות המחלקה לחקירות שוטרים; הוא מתייחס למדיניות האכיפה שמתווה היועץ המשפטי לממשלה כאל המלצה בלבד; הוא מתייחס בבוז לדעת הקהל; הוא מתעלם מהלכות פסוקות של בית המשפט העליון; והוא תוקף באופן מופקר ומושחת ביקורת כנה ואמיתית המוטחת בו. רוני אלשיך פועל כמו 'פוטין קטן' - כשיכור מכוח, וכמי שמוגן מהדחה. "עבד כי ימלוך". ולא בכדי: איש מקרב שרי הממשלה - רשמית, הממשלה היא שממנה את המפכ"ל - כולל השר המופקד על המשטרה, השר לביטחון פנים גלעד ארדן, לא יעז להתבטא נגדו או להעמידו במקומו, קל וחומר ליזום הדחתו, שמא יידרש לפתע לחקירה בגלל תיקים אפלים המוחזקים במגירות עמוקות במשטרה; ראש הממשלה עצמו, שהכריע בעד מינויו של אלשיך, נתון במצב עדין, בגלל בדיקה משטרתית (פרשת ביביטורס) וחקירה משטרתית (פרשת מעונות ראש הממשלה). פרקליט המדינה שי ניצן, שחטא גם הוא בשיבוש הליכי חקירה ומשפט (פרשת פורמן, פרשת ברכה ואחרות), מכיר היטב את מגבלות הכוח, ולכן לא יעז להרים ראשו או לצאת נגד החלטותיו המופקרות של אלשיך; היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, נמנע עד כה מאמירת דברו בקול ברור וצלול. הוא נזהר בכבודו של אלשיך, ואפילו את מורת רוחו נוכח הודעתו הפומבית של אלשיך לפיה לא יקבל לבדיקה תלונות אנונימיות בעניינים הנוגעים לעבירות מין, בחר להביע בקול רפה וחלש ומנומס שמא פוטין הקטן ייעלב ויכעס.