בתחילת השבוע שעבר, ב-23 מאי, הכריז הרמטכ"ל, כי "בלמנו את גל הטרור". הוא לא פרט. דבריו לא זכו לכותרות ראשיות, ואם איני טועה הם אפילו לא הופיעו בכמה כלי תקשורת. הדעת נותנת שזאת כותרת מרעישה, חדשותית. בואו ונזכור שפחות משבוע ימים לפני זעק הרצוג שמטרתו העליונה היא למנוע לוויות (הוא בוודאי לא התכוון ללוויות של נרצחי העולם התחתון הישראלי) ונוצרה עכשיו הזדמנות נדירה לכך בוועידה אזורית, וכיוצא באלו הצהרות. ובכן, מונחת לפני סקירה מיוחדת של "מרכז המידע למודיעין וטרור" של המרכז למורשת המודיעין, מ-24 מאי. שם אני קורא כי גל הטרור העממי במאפייניו מאז 14 ספטמבר 2015 "
הגיע להערכתנו לסיומו בסביבות חודש אפריל". המסמך מלווה בשפעת גרפים, ממחיש זאת בנתונים הבאים:
ראשית, חלה ירידה משמעותית בהיקף הפיגועים המשמעותיים (בעיקר דקירות, דריסות וירי). השיא היה באוקטובר 2015. מאז, מדי חודש בחודשו, מספר הפיגועים הללו הלך וירד ובאפריל-מאי 2016 הוא עומד על 5-7. זהו המספר הממוצע של הפיגועים שהיה במהלך השנים 2013, 2014 ו-2015 (עד ספטמבר) מדי חודש בחודשו.
שנית, חל שינוי בזירת הפיגועים. ישנה ירידה משמעותית של מספר הפיגועים בעומק ישראל.
שלישית, חלה ירידה ברמת הקטלניות של הפיגועים. מאז נהרג האזרח האמריקני בפיגוע הדקירה ביפו, ב-8 מרס 2016, לא נהרג אף אדם.
רביעית, חלה ירידה בהיקף המשתתפים בהפרות סדר אלימות ביהודה, שומרון ורצועת עזה. גם לא במהלך אירועים "המועדים לפורענות" כמו "יום הנכבה", או חג הפסח שבו ביקרו ישראלים רבים בירושלים. מעניין יהיה לראות אם כך יהיה גם בחג הרמדאן (יוני ) ובחג הסוכות החל בזמן חודש הרמדאן.
האם הטרור יפסק? בודאי שלא! גם מה שנקרא "הסתה". אבל, הגל הנוכחי ככל הנראה מגיע לסיומו, ונחזור כנראה לטרור העממי שהיינו עדים לו מאז הוועידה של ארגון פתח (בראשות אבו מאזן ) באוגוסט 2009 בה הוכרז על "התנגדות עממית" שפרושה דקירות סכין, דריסות, זריקות אבנים, זריקת בקבוקי תבערה. היו לנו 29 הרוגים מהפיגועים בשנים 2013-2015 (עד ספטמבר). הבעיה היא שהתקשורת שלנו התעלמה מהפיגועים, אולי משום שרובם ככולם התרחשו ביהודה ושומרון.
מחיר איום מה הן הסיבות לירידה התלולה בגל הטרור הנוכחי, ואולי אף לסיומו? אני מוצא 4 סיבות מרכזיות:
האחת, המדיניות השקולה והזהירה של כל מערכת הביטחון והתארגנותה ההגנתית. זאת, מול פוליטיקאים מתלהמים, מול תקשורת מייללת, מול קריאות "גוואלד", חיינו הפקר; מול הצעות הזויות לפעילות דרסטית נגד האוכלוסייה הפלשתינית; מול רעיונות הזויים שרק "ועידה אזורית" תביא סוף לגל הטרור. ברוך השם, צה"ל והמשטרה לא זרקו דלק למדורת גל הטרור הנוכחי.
השנייה, העמידה של הציבור שלנו, שלאחר ההלם הראשוני, הסתגל למצב החדש. כמובן שהיו בתוכנו כאלו שדברו על "אינתיפאדה שלישית", ואולי אף ייחלו לה.אני מתאר שאם הרמטכ"ל היה מצהיר "שאינו רואה כיצד נוכל לבלום את הטרור", הם היו פוצחים ברינה והיו מכסים את כותרות חלק מהתקשורת שלנו. שיבושם להם!
השלישית, מדובר היה בהתעוררות ספונטאנית פלשתינית של קומץ קטן, חסר הנהגה והכוונה, שאליו לא הצטרפו ארגוני הטרור. לא רק זאת, הרחוב הפלשתיני לא נטל חלק בהתעוררות הזאת . הוא עייף ומבין את המחיר האיום ששלם באינתיפאדה השנייה.
והרביעית, הרשות הפלשתינית חששה שהתרחבות הגל רק תשרת את החמאס ותפגע בה עצמה.
האם היה לפלשתינים רווח מדיני כל שהוא מגל הטרור מאז ספטמבר 2015 ועד אפריל השנה? לא! העולם היה ועודנו עסוק באלימות המבהילה במזרח התיכון כל ההרוגים הפלשתינים בכל ימי גל הטרור אינם מגיעים לכדי שעה אחת של הרוגים בשדות הקטל בסוריה, בעירק, בתימן, ובלוב.
זה לא אומר כמובן שאנו צריכים לשבת עכשיו על זרי דפנה. הטרור העממי ימשך, בתמיכת הרשות הפלשתינית המוטיבציות הלאומיות הפלשתיניות ימשכו, התסכול של הצעירים ימשך, וימשכו כל הלחצים הבינלאומיים עלינו. האתגר לנסות למנוע ככל הניתן את גל הטרור הבא, ולגלות חדשנות ברעיונות מדיניים. העיקר לא לקפוא על השמרים.
