א. אקספרס ברלין - סוף באביב 1944 הוא חלף בין רגלי מגדל איפל בפאריס כשרדף במטוס מוסטנג פי-51 סי, שנקרא, "אקספרס ברלין", אחר מטוס-קרב גרמני, והפילו. ויליאם ביל אוברסטריט הצעיר קנה לו באותה הטיסה שם עולמי, והלהיב את רוחה של צרפת.
אחר כמה דקות של קרב אוויר (דוג-פייט) צמוד, נפגעו מנועי המטוס הגרמני בגובה של כ-500 מטר, והוא נפל. ביל הצליח לחמוק ממסך אש של תותחים נ"מ גרמניים, כיוון שטס נמוך מאוד לאורך הנהר סיינה.
בשבוע שעבר מת אוברסטריט בבית-חולים בעיר רוֹאָנקי בווירג'יניה. הוא נולד בווירג'יניה בשנת 1921, והתגייס בגיל 21 כטוראי לגיסות האוויר האמריקניים - כך נקרא אז חיל-האוויר, שהיה אז פיקוד בצבא האמריקני - כחודש אחרי ההתקפה היפנית על פרל הרבור, ועבר קורס טיס בקליפורניה. בתום מלחמת העולם השנייה השתחרר בדרגת קפטן.
בשנת 2009 העניקה ממשלת צרפת לאוברסטריט את אות לגיון הכבוד על הישגיו במלחמת העולם. ביל אמר בטקס, שהוא מייצג בטקס את חבריו לנשק שנפלו ובעיקר את אדי סימפסון.
ב. אבוי, מתנתקים אבוי לנו - ארגון המלשינים 'בצלם'
הודיע, כי ינתק את קשריו עם צבאנו, ואני חרד מאוד - ממה יתפרנסו המלשינים אם לא יביאו את דיבתנו בפני רשויות החוק הצבאיות? כנראה, יצטרכו להסתפק בהלשנה בשכר מלא לגויים על כל גבעה רמה.
ואני תמה הכיצד שיתפו רשויות הצבא פעולה עם המלשינים המתועבים הללו משך 25 שנה? הצבא המוסרי ביותר בעולם היה צריך להכיר את הקללה הידועה מתפילת עמידה - "וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה ... וְכָל אוֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָהּ יִכַּרֵתוּ ...". לא בכדי צורפה הקללה לתפילה, שהרי המלשינות תופעה ותיקה ביותר בעמנו, אך מעולם לא הייתה כל כך כדאית מאז שממשלות זרות מממנות אותה.
ג. מנצלים פעם נקברו מחבלים הרוגים בבתי-קברות, שרק מעטים ידעו על מקומם בפאתי המדינה. זה היה כשרוב המחבלים הגיעו מארצות ערב סביבנו. כעת מגיעים המחבלים מהאוכלוסייה הערבית בירושלים, ביהודה ובשומרון, והלוויותיהם משמשות מנוף לתעמולה ארסית נגד המדינה ובעד המחבלים.
לכן, צריכים לשוב בהקדם למדיניות הקודמת, ולא להשיב את גופות המחבלים לידי משפחותיהם - גם אם ייתחייבו למלא אחר תנאי המשטרה לקבורה שקטה של המנוולים. הרי ברור, שכוונת ארגוני החבלה לנצל את ההלוויות כבימה לתעמולתם.
ד. שותקים משטרתנו הנפלאה הסתירה מהציבור, שנערה יהודייה נאנסה על-ידי שלושה ערבים במלונית ביפו. ודאי זה לא היה קורה לו ח"ו הייתה הנאנסת ערבייה, והאנסים יהודים - אורגיית הצווחות בתקשורת הייתה בעיצומה, ותועמלנינו, המתחזים לעיתונאים ולפרשנים, היו מתחרים מי מהם יהיה יצירתי יותר בגינוי.
מעניין מה היו שיקולי המשטרה?
"במשטרת תל אביב העדיפו שלא לפרסם את דבר האירוע שאירע לפני כשבועיים ביום העצמאות, זאת מאחר שחששו שמא פרסום אירוע שכזה שאירע בעיר יפו יצית עימותים בין ערבים ליהודים." -
דיווח אתר החדשות
KR8 ישראלי פטריוטי.
אבל נכזבה תוחלת השמאלנים, והנאנסת יהודייה. לכן, אין פוצה פה ומצפצף. אדרבה, השמאלנים מגנים את מי שמעז להזכיר את האירוע.
ה. שערוריית העיטור סרג'נט-פירסט-קלאס ארל די פּלאמלי, איש הכומתות הירוקות, לא עוטר במדליית הכבוד, העיטור הבכיר בארצות-הברית, למרות גבורתו העילאית בתקרית במזרח אפגניסטן בסוף אוגוסט 2013. כשנתיים לאחר מכן עוטר פלאמלי בכוכב הכסף, העיטור השלישי בחשיבותו בארצות-הברית.
המפקח הכללי של הפנטגון חקר את הפרשה, ומסקנותיו התגלגלו לידיו של הציר הרפובליקני דאנקן די האנטר - קצין משוחרר, שלחם כנחת בעירק ובאפגניסטן, ומייצג את מדינת קליפורניה בבית הנבחרים האמריקני. האנטר פנה לאריק פאנינג, שר ההגנה החדש, כדי שיבדוק את הפרשה.
התברר, שנגד פלאמלי עמדה - כשדנו בהמלצה לעטרו - חקירה פלילית כיוון שלכאורה מכר באינטרנט כוונת רובה. בינתיים נוקה פלאמלי מאשמה, ורק ננזף על-ידי מפקדו. האנטר מבקש לדון שוב בהמלצה לעטרו במדליית הכבוד.
פלאמלי הוצב בבסיס הקדמי גאזני, שהותקף על-ידי כתריסר מחבלים, שפרצו את גדרותיו באמצעות מכונית ממולכדת. המחבלים חדרו לבסיס הקדמי לבושים בחגורות-נפץ, והסתערו על האמריקנים, שהיו בבסיס. פלאמלי הצליח להשתלט על המכונית הממולכדת, ולסלקה מהבסיס. אחר כך הרג כמה מהתוקפים באקדחו וברימוני-יד לאחר שרובהו יצא מכלל פעולה.
בהמשך הקרב חיפה פלאמלי על חבריו, שתפסו מחסה. הוא וחברו נפצעו מרסיסים כשארבעה מחבלים פוצצו את עצמם. למרות זאת, לא חדל מלהעסיק את המחבלים באש יעילה, וגם חבש לוחם אמריקני וחייל פולני, שנפצעו קשה.
גנרל ג'וזף אף דאנפורד, מפקד זירת אפגניסטן דאז, גנרל מארק אי-מיליי ומפקדים בפיקוד המשולב של הכוחות למבצעים מיוחדים חתמו על ההמלצה לעטר את פלאמלי במדליית הכבוד. עכשיו תובע האנטר, שייעשה צדק עם הלוחם הנועז.