בראשית היו ההגנה, ארגון השומר, הפלמ"ח, חיש, אצ"ל, לח"י ועוד. עם הקמת המדינה קם בן-גוריון ועשה סוף לעניין כשהכריז כי למדינה הצעירה יהיה צבא אחד והוא צה"ל - צבא הגנה לישראל.
אלא שהדבר לא היה כה פשוט, הפלמ"ח סירב להתפרק, והגיעו אנשיו עד כדי מרד בדרג המדיני, אלא שבן גוריון לא ויתר, עמד על שלו, והביא את כולם תחת קורת גג אחת.
דעות וכיוונים אידאולוגים לא מוחקים בהנף שינוי ארגוני אחד, ולכן כל המפקדים הביאו איתם את דעותיהם הפוליטיות כאשר נקלטו בצה"ל. יתר על כן, השלטון היה נתון בידי מי שהקימו את המדינה ובהם מפא"י, אחדות העבודה, מפ"ם ועוד.
ארגונים כמו לח"י. אצ"ל ואחרים, כמו הקומוניסטיים, מצאו עצמם עד מהרה מחוץ למסגרות הפיקוד וקידומם בדרגות הפיקוד הבכירות נבלמה. הם היו צריכים להילחם על כל דרגה ודרגה. כמקרה מובהק אביא את תת-אלוף מוטקה ציפורי, לימים שר בממשלת ישראל וחבר כנסת, שקודם עד תא"ל וגם זה בתקופה מאוחרת ולאחר שהוציאו את נשמתו, לעומת קצינים אחרים שקודמו לפניו למרות היותו לוחם ומפקד מהשורה הראשונה.
ציבורים חדשים דרך ארוכה עבר צה"ל עד שהצליח להתגבר על כל משקעי העבר. חילופי השלטון תרמו גם הם את חלקם לניקוי צה"ל מקידום על-פי שייכות פוליטית, אם איני טועה שנותיו הראשונות של צה"ל התאפיינו גם באישור לקצינים להיות חברי מפלגה, דבר שברבות הימים נפסל. לא רק זה, קצינים בכירים כמו רב אלוף ברלב התמנו מיד עם שחרורם להיות שרים בממשלה דבר שבא על תיקונו עם חוק הצינון המחמיר מידי.
אחד הדברים שתרם לכך היה שהמקור לקצונה הבכירה היו הקיבוצים והמושבים, ששם גדלו הילדים על אידאולוגיה מסוימת, אומנם על נאמנות למדינה עד כדי מסירת חייהם על מזבח המדינה, אולם הם היו מבית יוצר אחד ללא פלורליזם ליברלי. עם ירידת חלקם וכניסה של ציבורים חדשים הדבר הזה דעך.
רק לפני שנה געשה הארץ כאשר מורים מסוימים נתנו דרור ללשונם בכיתות בית הספר, כשהם מביעים את דעותיהם הפוליטיות בפני התלמידים, שהם בבחינת טבולה רסה, ומנסים להשפיע עליהם לכוון אידאולוגי מסוים. מורה או יותר פוטרו על-רקע זה, והוצאו הנחיות חדשות על-ידי משרד החינוך. מבחינה זו קציני צה"ל אינם שונים, ואולי אפילו איתם צריך למצות את הדין ביתר נחישות.
לאחרונה אנו עדים למעין פוליטיצזיה שצומחת בקצונה הבכירה על-רקע התמשכות החיכוך עם הפלשתינים, קצינים בכירים שוכחים היכן מותר להביע דעות חופשיות והיכן לא, התקשורת החודרת לכל מקום גם היא תורמת לדבר זה וקציני צה"ל אינם טומנים את לשונם בכיס.
לאחרונה נחשפנו לקצין בכיר שביום השואה בחר להשוות תהליכים המתהווים במדינה, כמו נוער הגבעות, השריפה בדומא, גזענות לא עלינו, ועוד, לתהליכים שהיו בגרמניה טרום עלית הנאצים. נאומים כאלה מצביעים על החזרת הפוליטיזציה לצהל בצורה כזו או אחרת, והגיע הזמן לשים לזה קץ ולחזור לדרך הישר. לקציני צה"ל הזכות המלאה להביע דעתם אולם בפורומים סגורים שנועדו לכך ולא בפרהסיה.