בפניה המצולקות של הפוליטיקה הישראלית הוא היה אלומת-אור אולי יחידה. הציבור הישראלי נתן לו בשל כך אשראי לא-מוגבל, ולא בכדי. אחרי ככלות הכל, הוא כיכב בעיניו כמשיח תורן, שאמור היה להוציא את העם מן הבוץ העמוק בו שקע.
אלא שהזמן עשה את שלו והתקוות הגדולות שתלו בו רבים - נגוזו מהר. מסתבר שההצלחה המסחררת שהשיג כחלון בזמנו בתחום הסלולר - לא הניבה אחריה הצלחות אחרות במשק.
משה כחלון, שר האוצר, יכול כיום, לכל היותר, להתרפק על ימי-עברו המזהיר כשר התקשורת.
מסתבר שכחלון שוב איננו משיח תורן, ואף לא אלומת-אור הבוהקת בחושך. בסופו של דבר הוא ממש מאכזב. אחרי ככלות הכל, במטלותיו כשר האוצר, ועל אחת כמה וכמה כקול השפוי היחיד בממשלה, הוא רחוק מלמלא אחר הציפיות ממנו.
זרם עכור ולמי ששכח - ראוי להזכיר: כחלון הבטיח הרים וגבעות בכל הקשור לשינוי פני המשק. האמת ניתנת להיאמר שהוא כשל בהבטחותיו, ומעל לכל לא הצליח במאמציו הכנים להוזלת הדיור, שבהם דווקא עלה בידיו להשיג בדיוק את ההפך מזה. המחירים רק עלו ועלו, ושום תוכנית אפקטיבית להוזלה אינה נראית כלל באופק.
גם הבטחתו של כחלון להוציא את הבנקים לתחרות בריאה ביניהם - לא הוכיחה, עדיין, עצמה. הבנקים עושים כבתוך שלהם, ולמרבה הצער נותרה בעינה תמונת המצב שהייתה בהם קודם לכן. גם עתיד ורוד יותר לא נשקף בינתיים.
במקום להסיק מסקנות ראויות ולהתנער באחת מהממשלה הקיימת - מעדיף כחלון לדבוק בכיסאו ולהמשיך ולשחות עם הזרם העכור של מי המדמנה.
