"אכבד את הוראת ראש הממשלה שחברי כנסת לא יבקרו בהר-הבית", כך אמר
יהודה גליק בעקבות כניסתו לכנסת. מובן שגליק מפגין דימוי ממלכתי - אם רק על-מנת לתקן את הדימוי של עושה צרות המלבה את רגשות האספסוף בדרישות שהמשטרה תרשה ליהודים לממש את זכותם לעלות להר-הבית.
הדימוי של פעילי הר-הבית כ"פרובוקטורים קיצוניים, פונדמנטליסטים" שולל את הדימוי של נורמליות וזכויות בסיסיות של אלה המבקשים לחזק את הקשר היהודי להר. ההתנקשות בחייו של גליק ב-2014 אכן תיקנה את הדימוי, אך רק לזמן קצר. היותו פעיל זכויות אדם - כולל, לדוגמה, תמיכה בעמדת יעלון במקרה של החייל שהרג מחבל פלשתיני בחברון - וכן גם בניית מערכות יחסים עם ערבים - אלה גורמים לכך שגם הנושא של הר-הבית הופך מבחינתו של גליק לשאלה של זכויות אדם, בין השאר.
אך סיכוייו של גליק להביא לשינוי פוליטי באמצעות הכנסת מוגבלים ברובם לאור העובדה שישראל היא דמוקרטיה אקזקוטיבית שבה לממשלה יש השפעה מוגזמת על בית המחוקקים ועל מערכת השיפוט, לעומת השיטה האמריקנית, לדוגמה, שבה כפי שמשתקף בתקופה הנוכחית, הקונגרס מצוי בשליטת הרפובליקנים בעוד שהממשל הוא דמוקרטי.
לאור הלך הרוח של ממשלות ישראל בזו אחר זו שהעדיפו לא להכיר בפועל בזכויותיהם של יהודים על הר-הבית, במידה מסוימת מתוך פחד מפני תגובות אלימות מצד המוסלמים, הסיכויים לשינוי פוליטי הם נמוכים. אכן, כאשר הוגשו במשך השנים למעלה מ-50 בקשות לבתי משפט בישראל לגבי זכויות של יהודים על ההר, כשבתי המשפט נטו באופן גורף להסכים לחששות המשטרה וכל זאת בשם השמירה על חוק וסדר.
אך בדיוק עקב כך מחכה לגליק עבודה רבה - בין אם בשאילתות מעל דוכן הכנסת או בוועדות. גליק יעשה טוב אם ימשיך את עבודתה של ח"כ
מירי רגב בוועדת הפנים לקרוא למשטרת ישראל לסדר עקב התנהגותה בהר. ללא ספק, גליק יעשה שימוש בכשרונו לשכנע גם במסדרונות בית המחוקקים על-מנת לשנות את גישותיהם של הפוליטיקאים.
חזית נוספת עבור גליק תהיה בזירה הבינלאומית, ביחסי ישראל-ירדן. למרות העובדה שיחסים עם ישראל הם בעלי חשיבות אסטרטגית עליונה לממלכה ההאשמית, ממשלת ישראל הפכה את הר-הבית מנושא קרדינלי לקלף נוסף במו"מ עבור רווחים חומריים. זכויות היהודים למעשה הוקרבו על מזבח האינטרסים הדיפלומטיים, הביטחוניים והכלכליים עם רבת עמון.
הצעות חוק פרטיות יוכלו להיות אפיק חשוב עבור גליק ביצירת מודעות להר-הבית. אך תיקון ההסדרים לביקורים של יהודים בהר צריך להיות היעד הראשון ולא האחרון של חבר כנסת טרי. זה כולל שימוש בבית המחוקקים לדוגמה, על-מנת לבטל את התשתית המקורית בעקבות מלחמת 1967 שקבע שר הביטחון משה דיין, שעל היהודים להסתפק בתפילה בכותל והמוסלמים הם בעלי החזקה הבלעדית על זכויות התפילה בהר-הבית. אפילו רבנים מתונים כיום כמו הרב הראשי של חיפה, הרב שאר יישוב כהן דיברו על הצורך שיתקיימו הסדרי תפילה בהר עבור יהודים.
ואם כך, מה לגבי מעשים דתיים אחרים שניתן לבצע בהעדר קיומו של בית המקדש על ההר? ב-1968 ביקש הרבי מילובביץ' מממשלת ישראל לאפשר את השחיטה של קרבן פסח המסורתי אך בקשתו זו נפלה על אזניים ערלות.
בסופו של דבר, אף מאמין יהודי אינו יכול להתעלם מהעובדה ששאלות כגון ביקור של יהודים בהר וזכויות תפילה נראות חסרות חשיבות בהשוואה לסוגיה הקרדינלית של הבנייה האולטימטיבית של בית המקדש. אף אחד שקרא את התנ"ך אינו יכול להתעלם מהמקום המרכזי שיש לחיי המקדש בזהות היהודית הדתית.
אלה הימים הראשונים לכהונתו של הח"כ הצעיר. שינוי פוליטי נעשה טיפין טיפין ובמצטבר - בייחוד לאור הגישה העוינת את הקשר היהודי להר הרווחת בקרב האליטות בישראל. לפחות הוא יקנה מכובדות מסוימת לנושא שאחרים בכנסת חשים מעצורים או אפילו בושה לעורר.
