במאי לפני שנתיים, נרצחה באכזריות בעשרות דקירות סכין, שלי דדון, נערה יהודיה בת 20, על-ידי נהג מונית, ערבי ישראלי, בשם חוסיין ח'ליפה, מאיעבלין. המשטרה, בהודעה לקונית, שפורסמה מיד לאחר הרצח, מסרה כי מניעי הרצח לא ברורים.
במשך חדשים ארוכים התייסרה משפחת הנרצחת במאבק מתיש כנגד הרשויות בתביעתה כי יוכר מניע לאומני ביסוד הרצח. רק כעבור חדשיים, ובעקבות התייחסות שונה של השב"כ לעניין, שינתה המשטרה את דעתה, הודיעה כי הרצח בוצע ממניעים לאומניים.
בספטמבר 2014, נרצח נתנאל עראמי, בעל חברה לביצוע עבודות סנפלינג על-ידי חיתוך כבלי הפיגום שעליו עבד. שוב, במשך חדשים ארוכים טענה המשטרה שלא מדובר ברצח ממניעים לאומניים. כעבור זמן שונתה הגירסה. עמותת חוננו פנתה לבית המשפט בבקשה להסיר צו חיסיון מהתהליך המשפטי ואז נאלצה המשטרה להודות כי אכן חל שינוי בעמדתה ובעמדת השב"כ. הגורמים העוסקים בחקירה אישרו כי מניעים לאומניים היו ביסוד המעשה הנפשע.
לפני מספר ימים רעשה/געשה הארץ בעקבות ידיעה כי 3 ערבים, שניים מהם ישראלים, ביצעו ביפו, מעשה אונס בנערה יהודיה נכה בת 20. מעשה האונס לווה בביטויים גסים של השפלה ושל שנאת יהודים (האנסים הטילו על הנערה את מימיהם וגם טרחו "להודיע" לה כי מעשה ההתעללות נעשה בה בשל היותה יהודיה). בפרשה זו הגיע גמגום המשטרה לשיא. תחילה נמסרה הודעה כי המעשה נעשה ממניעים לאומניים, אח"כ הוכחשה ידיעה זו. אולם משהחלה השופטת לקרוא את כתב האישום עלה ממנו כי הסעיף האמור קיים גם קיים... במעמד זה, נתבקשה השופטת למחוק הסעיף שבמחלוקת המשונה, מכתב האישום... הסאגה המוזרה, המעידה על הבלבול, נמשכה משנקרא השוטר - נציג התביעה, לשיחה טלפונית מחוץ לאולם ביהמ"ש. מששב לאולם, ביקש להחזיר אותו סעיף לכתב האישום...
לא הייתי נזקק לשלושת האירועים האמורים, ויש עוד רבים מספור, אלא לצורך ההמחשה של הנפש החצויה של גורמי הממשל השונים. גורמים אלה, הממונים על המשטרה והשב"כ וגם אחרים, מבקשים לטמון את ראשיהם בחול, מעשה בת יענה, לא לראות את המציאות כהווייתה ואף להכחישה ככל האפשר.
אווירה עוינת אציין עוד כי קיימים אירועים רבים המעידים על הלך רוחו של לפחות חלק מערביי ישראל. אלה מופיעים בשטח, חדשים לבקרים. הם מעידים על גחלת השנאה הלוחשת במסתרים. מצויים אזורים וישובים ערביים, שרגל יהודי לא תפקוד אותם בימים אלה. בוודאי כאשר המבקר - לבדו.
ישראלים - יהודים מדווחים על אווירה עוינת במיוחד באזורים שלא במרכז, שלא בערים ערביות בהן אוכלוסייה גדולה, אלא דווקא בפריפריה הערבית, זו שבה ישובים ערביים קטנים. באזורים נרחבים בארץ נתקלים יהודים באווירה עויינת ואף באלימות. במספר יישובים בגליל נאלצו התושבים היהודים, להקים ארגוני שמירה לסייע ולגרש, אם יש צורך, פולשים לשטחים חקלאיים, לעיתים לבתי תושבים בשעות הלילה. ארגונים אלה צמצמו מאוד גניבות בהיקף נרחב של ציוד חקלאי, רכבים ממשקי הבית, צאן ופרות לרוב.
לא על כל הקטטות, החרפות והגידופים, שיהודים חווים, מדווחים אמצעי התקשורת. יש אף טענות קשות שקיים סינון עמוק של מידע מעין זה, טיוח נרחב, במדיה האלקטרונית ובפרינט.
בכל הפרשה העגומה הזו, המבשרת יותר מכל על התדרדרות איטית אך מתמדת, ביחסים שבין האוכלוסייה היהודית לבין המיעוט הערבי בישראל. רובה של האוכלוסייה הערבית איננו אוהד, לשון המעטה, את האפשרות שהסכסוך בינינו לבין הפלשתינים יגלוש לתוך ישראל ולתוך היישובים הערביים שבה. אולם התהליך קיים ועל הממשלה להכיר בו ולפעול לריסונו.
בערב יום השואה והגבורה אמר ראש הממשלה כי "לשואה קדמה ההשמצה, ההסתה הזו מקורה בעולם המוסלמי". אמר. אמירה זו חלפה לה מבלי לעורר תגובה באמצעי התקשורת, משל הייתה אדווה קלה על פני ביצת המציאות הישראלית הכלואה בהכחשה עמוקה. בנפרד מניתוח פשר ה"אי תגובה", התקשורתית לדברים חשובים אלה, של רה"מ (דבריו לא הובאו כלל לידיעת הציבור). ברור כי ישראל לא תוכל להמשיך ולהתחמק לאורך זמן מהשפעתה של ההסתה ברשות הפלשתינית, ומהשפעתו של הסגנון התוקפני והאלים של חברי הכנסת הערבים. סגנון המוצא מקום נרחב במדיה הציבורית והחברתית הערבית בישראל. ביטויו המעשי של סגנון זה מצוי באקטואליה הניבטת לעינינו דבר יום ביומו.