חילופי אישים הם תהליך מקובל בדמוקרטיה, ובדרך כלל נעשים בהתאמה ליחסי הכוחות של המפלגות בכנסת.
בנימין נתניהו היה ראש
ממשלה, ואחרי כן היה לשר אוצר בממשלה בראשות
אריאל שרון.
נפתלי בנט היה שר הכלכלה, והיום הוא שר החינוך. למשה יעלון הוצע התפקיד המכובד של שר החוץ, אך הוא גילה כי איבד את אמונו בראש הממשלה, וכי על
הליכוד "השתלטו קיצונים". כך שולל מר יעלון את זכותו של ראש הממשלה לצרף מפלגה נוספת לממשלתו, ואת זכות המפלגות המשתתפות בממשלה להציע את הרכב השרים לכנסת.
נאום ההתפטרות של משה יעלון זכה לתמיכה ולאהדה של מפלגות השמאל בכנסת. לא הייתה זאת רק התנגדות להעברת משה יעלון מתפקיד שר הביטחון, אלא התנגדות עזה למנויו של
אביגדור ליברמן לתפקיד שר הביטחון. והלא היו לנו שרי ביטחון אזרחים בעבר שהצטיינו בתפקידם, והיו לנו שרי ביטחון שהיו קצינים בכירים בעברם שלא הצליחו ביותר. המתנגדים (בשם הדמוקרטיה, כמובן) רואים בליברמן גוף זר, שאינו משתייך לחוג הסגור של קציני צבא בכירים, ברוח ההתבטאויות בדבר השמירה על "ערכי צה"ל", כאילו אין מדובר בצבא העם, וכאילו ערכי הצבא נפרדים מערכי החברה שממנה הוא מורכב.
יעלון קרא "להקפיד על שלטון החוק קלה כחמורה (כנראה ביקש להשתמש בביטוי "מצווה קלה כחמורה") ולכבד את בית המשפט כי 'אלמלא מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו"'. מורא המלכות הוא כוח השלטון המרתיע את הפושעים. אלא שבג"ץ פעל לפעמים דווקא להגביל את ההרתעה ואת הענישה של מחבלים. כזכור, היה זה ראש ממשלה שלא מן "הליכוד" שביקש לשלוט על הערבים ביו"ש "בלי בג"ץ ובלי בצלם".
ב-2004 רצחו מחבלים ערביים את טלי חטואל תושבת גוש-קטיף ואת העובר שנשאה בבטנה. וגם ארבע בנותיה שהיו בדרך יחד עמה נרצחו. ועל-פי הערך "רצח טלי חטואל ובנותיה" בויקיפדיה, "הרצח בוצע בחסות בנייני מגורים בפאתי ח'אן יוניס, שבג"ץ לא הרשה לצה"ל להרסם, למרות טענת הצבא שמדובר באיום ביטחוני". ובהמשך, ביום השבעה לרצח "ירו שני מחבלים פלשתינים שהיו לבושים בבגדי נשים אל עבר תהלוכת האזכרה לחטואל", ו"רק אחרי רצח חטואל והירי בעת האזכרה, הסיר בג"ץ את האיסור והכשיר את הריסת המבנים בידי צה"ל בדיעבד לאחר שכבר נהרסו ברובם" (ההריסה הייתה פעולת טיהור למחרת הירי על תהלוכת האזכרה). לא מן הנמנע כי לולא מוראה של המלכות מבג"ץ, לא היה מבולע לטלי חטואל ולבנותיה. בג"ץ גם מנע מן המלכות, הממשלה, גירוש מסתננים לא חוקיים אלימים מסודן חזרה למצרים שממנה באו, או את מעצרם, ופגע בזכויותיהם של תושבי דרום תל אביב לחיות בבתיהם בלא פחד ולהלך ברחובות שכונתם בשלום.
"נאבקתי בכל כוחי בנסיונות הפגיעה בבית המשפט העליון ובשופטי ישראל', אמר יעלון בנאום ההתפטרות שלו. איזה נסיונות פגיעה בשופטים ראה לנגד עיניו? האם היה מקרה שהממשלה לא צייתה להוראות של בית המשפט, למשל כאשר ציווה על הריסת בתים של יהודים בירושלים, כשהיה ברור כי כעבור זמן קצר יינתן אישור לבנותם ולא הייתה פגיעה בשום בעל בית קיים? השר המתפטר מדבר על קיצוניות שפשתה בחברה הישראלית, בעוד שהוא עצמו משתלח בהאשמות חריפות חסרות יסוד.
יעלון גם אמר "נאבקתי בכל כוחי בתופעות של הקצנה, אלימות וגזענות שפשתה בחברה הישראלית". הוא גם מודיע כי בכוונתו לחזור "להנהגה הלאומית", כנראה אחרי שיתקן את החברה החולה הזאת. האם נאבק בתופעות של גזענות וחינוך לרצח ולשנאה בקרב הערבים של יו"ש? האם פעל נגד מנהל בית הספר בג'בל מוכבר במזרח ירושלים שחינך את תלמידיו להעריץ רוצחי יהודים, בהזמינו את מוחמד עליאן לספר לתלמידים על בנו כ"שהיד". ה"שהיד" עלה עם עוד צעיר לאוטובוס בירושלים, והשניים ירו ותקעו סכינים בגוף אזרחים תמימים, הרגו שניים ופצעו 17 אחרים. אחד הפצועים, מנהל בית-ספר בגמלאות, פרפר בין חיים למוות במשך מספר שבועות ומת. בן הנרצח פנה למנהל בית-הספר וביקש גם הוא להופיע בפני התלמידים הערביים לספר להם כמה פעל אביו לקירוב לבבות ולשלום, אך מנהל לא נעתר לבקשה. האם פעל מר יעלון להביא את המנהל למעצר מנהלי, לשלוח מישהו לדבר אל התלמידים ולהרתיע אותם?
אם כך נראה "שלטון-החכמים" על העם שעליו הם מלינים בשם ערכים עליונים - אנו מוותרים. אנו האנשים הפשוטים מעדיפים להישאר נאמנים לדמוקרטיה הרגילה של שלטון הרוב הנבחר בבחירות דמוקרטיות.
