איזה כיף לח"כים שיש שופטים. אחרת, במי הם היו נכנסים? הדוגמה האחרונה: ההתקפה החזיתית על השופט איתי הרמלין בוועדת הכנסת למאבק בזנות (יום ד', 8.6.16), אחרי שהוא - כך נטען - הכשיר עיסוק בזנות.
מצעד דברי הגינוי עבר כל גבול. "אין לי ספק שאת יכולה ללכת להיות שופטת בישראל, לכי תלמדי ותחליפי אותו", אמרה
עליזה לביא (יש עתיד) לאחת הפרוצות שהופיעו בוועדה. "פסק הדין הוא שערורייתי. בזמן שאנחנו מנסים ומנסות לכוון להפללת לקוחות הזנות, השופט טורק את הדלת בפני אכיפת חוק מפעילי בתי זנות ומדריך את הסרסורים איך להתחמק מהאחריות הפלילית", טענה עאידה תומא-סולימאן. לדעת שולי מועלם-רפאלי, "לא ניתן לראות זאת בדרך אחרת - זו קריאה למיסוד הזנות בישראל".
היו רק שלוש בעיות קטנות עם הדיון הזה.
האחת: עם כל הכבוד, מדובר בהחלטה נקודתית של בית משפט לעניינים מקומיים שהחלטותיו אינן תקדימיות, ואינן מחייבות אפילו שופטים באותה ערכאה.
השנייה: איש לא היה שם כדי לדבר בשמו של השופט; זה היה משפט שדה במעמד צד אחד.
השלישית והחשובה ביותר: הרמלין לא אמר את מה שייחסו לו.
אני לא בטוח שכל הח"כיות קראו את כל פסק הדין. ליתר דיוק, לפי דבריהן אני בטוח שהן לא עשו זאת. אני כן קראתי אותו. לקראת כתיבתן של שורות אלו עיינתי בו שוב. אם היו טורחות לקרוא אותו, היו הח"כיות הנכבדות רואות שהבעיה היא אצלן - בבית המחוקקים - ולא בבית המשפט.
לא צריך פירוש רש"י הרמלין אומר דבר פשוט ביותר: החוק אוסר סרסרות, הוא לא אוסר זנות. במצב הזה, אם אישה מחליטה לעסוק בזנות בצורה עצמאית, אם קבוצת נשים מחליטה להפעיל לבדה בית בושת - זו איננה עבירה על החוק. ואם לא מדובר בעבירה על החוק, אין לרשויות זכות לפעול נגדן. ייתכן שפסק הדין יתהפך בערעור, אבל את הדיון עליו צריך לקיים לפי מה שנאמר בו.
אני מוסיף: אם המשטרה או רשות אחרת תפעל נגד בית בושת שאיננו עובר על החוק - אנחנו צריכים להיות מודאגים מאוד. יש לנו כאן מפגש בין שני כללי היסוד של החוק: לאזרח מותר מה שלא נאסר עליו במפורש, לרשות אסור מה שלא הותר לה במפורש. כל עוד לא נאסר לעסוק בזנות, אין לשום גוף סמכות לפעול נגד העוסקים בה. פעילות שכזו תהיה בבחינת בריונות שלטונית, המסוכנת יותר מאשר בריונות מאפיונרית.
לא צריך פירוש רש"י כדי להבין שזו כוונתו של הרמלין, כי הוא אומר זאת בפירוש. "הואיל והזנות מותרת בישראל, אין זה מקומם של גופי אכיפת החוק לפעול לצמצמה כלשון הנחיית הפרקליטות, ומבחינת הדין לא היה מקום לשימוש במונח 'מיגור הזנות' כתיאור של יעד עבודה בכתבי הטענות שהגישו באות כוח המדינה בתיק זה. בשנים האחרונות אומנם מתנהל מאבק ציבורי ופרלמנטרי להפללת 'לקוחות' הזנות, אך לעת עתה, מדובר במעשים מותרים. עם כל הקושי בדבר, נכון להיום החוק אינו רואה בזנות עצמה כעבדות, מכיר באוטונומיה של אישה להחליט לעסוק בזנות, ומתיר לגברים לשלם כסף עבור יחסי מין עם נשים שזה עיסוקן".
במילים אחרות: ייכבדו חברות הכנסת, ובמקום לשפוך אש וגופרית על שופט הפוסק לפי החוק - יפעלו לשנותו. זו הרי סמכות הנתונה להן, ולהן בלבד. אבל הרבה יותר קל, פופוליסטי ותקשורתי לחרף ולגדף שופט, מאשר לעסוק בחקיקה אפורה ומייגעת.
לח"כים מותר לזגזג יתרה מזאת: במקרה הספציפי שנדון בפני הרמלין, הופיעו עובדות בית הבושת וביקשו להמשיך ולעבוד בו, משום שהחלופה תהיה שהן יעבדו ברחוב. שום שופט אינו בוחן כליות ולב, ואינו יכול לדעת האם הדברים נאמרו בכנות או לא; אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ומה שאוזניו שומעות. בהליך מינהלי מותר לשופט לצאת מתוך הנחה שהדברים המוצגים לו הם האמת; מי שטוען אחרת - עליו נטל ההוכחה. איש לא הוכיח להרמלין שהפרוצות משקרות.
על כך אומר הרמלין: "כל עוד הזנות מותרת בישראל כל עוד המחוקק לא אסר על גברים לקנות בכסף יחסי מין מנשים זרות להם, חובתה של המדינה היא לצמצם את הפגיעה בנשים העוסקות בזנות. דחיקתן של הנשים שעוסקות בזנות אל הרחוב היא פגיעה בכבוד האדם שלהן שאין להשלים עימה. מכאן שמתן פרשנות לחוק העונשין שלפיה כל עיסוק בזנות בתוך מבנה מוליד עבירה היא פרשנות לא חוקתית, שיש לדחותה".
חוץ מזה, המדינה עצמה הבהירה - כפי שמצטט הרמלין - ש"קיימת עדיפות נמוכה באכיפה (אם בכלל) נגד קבוצת נשים שהתאגדו (לא משפטית) לשכור לעצמן מקום פעולה משותף לשם עיסוק בזנות או שאחת מהן שכרה את המקום והזמינה את חברותיה לחלוק אותו עימה". אם זו עמדת רשויות האכיפה - מה רוצים מהשופט?
מותר למתוח ביקורת על פסקי דין ועל שופטים. אבל חברי כנסת צריכים להיות זהירים במיוחד, בוודאי בניסוח הדברים. אי-אפשר מצד אחד להתלונן - ובצדק - על כך שהרשות השופטת מסיגה את גבולה של הרשות המחוקקת, ומצד שני לצלוב שופט בכנס. אי-אפשר מצד אחד לשאת ברמה - ושוב בצדק - את דגל עצמאותם המקצועית של השופטים, ומצד שני לדרוש מהנשיאה
מרים נאור להתנער מפסק דין. קבלו תיקון: זה אפשרי - אם אתה חבר כנסת. לך מותר לזגזג לפי הנוחות הרגעית שלך ולפי מה שייתן לך את הכותרת הבולטת ביותר.
