"פוליטיקה, ובייחוד זו מהזן הדמוקרטי, היא תחרות בין תוכניות. הצלחה טמונה ביכולת ליישם את התוכניות, ולא בתוכן שלהן".
- (פרופ' אהרון וילידבסקי, מומחה לפוליטיקה ומדיניות ציבורית).
לפני כל מערכת בחירות דמוקרטיות מסוימות, ישנן פיזור הבטחות. לרוב ההבטחות מכוונות לדבר אל הרגש ואל "השכל הישר" של ציבור הבוחרים הפוטנציאלי וישנם מחקרים המצביעים על הצבעות שבטיות ואמוציונאליות בישראל.
לפני הבחירות שנערכו ב-מרס 2015, מפלגת השלטון - הליכוד לא פירסמה שום מצע אידיאולוגי הנוגע ליעדיה של המפלגה לקראת הכנסת ה- 20. כשנשאל ראש הממשלה בפורום סטודנטים של צעירי הליכוד בביתו לגבי העניין, הוא ענה תשובה כללית המביעה זחיחות כלפי אותו הציבור שבעצם אמור להזדהות עם ערכיו - "ביצועי הליכוד, הם המצע הקובע".
לא השתנה דבר וכלל בעניין מאז הבחירות שקדמו בשנת 2013, גם שם ענה לשאלת מצע הליכוד, השר
גלעד ארדן שתיפקד כיו"ר מטה ההסברה של מפלגת השלטון - "איננו רואים חשיבות לעניין פרסום מצע".
גם שמערכת שלמה של פעילי ליכוד, אקדמאים ואנשי מחקר מחוגי הימין הישראלי גיבשו יחד טיוטה של מצע עבור מפלגת השלטון, היא נדחתה על-ידי ראש הממשלה בטענה שעלתה מאותה קבוצה כי נתניהו, חושש שמצע מפורט של הליכוד, ישמש את התקשורת ככלי ניגוח מולו.
נשאלת כאן שאלה היפותטית: מדוע נתניהו צריך לחשוש מכך, ולהניח שמראש התקשורת תתנגח מולו באמצעות מצע מפלגה ?!
אם כן, האם נתניהו שעומד בראש הליכוד כמפלגת שלטון אינם מייצגים נאמנה את דרכי האידיאולוגיה והערכים שבשמם הם נבחרו?!
התשובה היא ככל הנראה בגוף השאלה. ובקצרה, נראה שלא.
כבר מזמן נעשה הרושם הפוליטי שאת נתניהו מעניין אידיאולוגיה וערכים, כפי שמעניין את הברוקר מה יעשו הקונה והמוכר עם המניה או הנכס לאחר המכירה או הקנייה.
אצל
אביגדור ליברמן, העניין די דומה. נתניהו וליברמן, ככל הנראה מבינים זה את זה. כשהראשון (נתניהו) הוא אשף פוליטי, השני (ליברמן) הוא תלמיד מצויין.
נתניהו וליברמן פועלים יחדיו ולחוד בתחום הפוליטי מאז שנת לימודים 1988, מבחינתם הפוליטיקה היא לא רק מדיניות הפועלת להטבת הציבור הישראלי, היא גם אמצעי ישיר הפועל לקידומם המעמדי.
ליברמן מונה למנכ"ל תנועת הליכוד, מיד לאחר בחירתו של נתניהו ליו"ר הליכוד בשנת 1992 ולאחר בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה בשנת 1996, מונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה, שנה לאחר מכן הוא התפטר לאחר חקירת משטרה בעיניניי תיק פלילי שלאחר תקופה מסוימת נסגר.
לאחר התפטרותו ליברמן המשיך לעסקנות פרטית, והקים חברה לסחר וייעוץ שפעלה בתחום רכישה של חומרי גלם מארצות המזרח הרחוק ומכירה שלהם בעיקר באירופה, וכמו-כן עסקה בפעילות פיננסית הקשורה לשוק ההון הרוסי.
הן נתניהו שזכה כידוע להצלחה פורמלית יותר מבחינה פוליטית, והן ליברמן מנהלים ביניהם מעין "ריקוד טנגו" פוליטי. פעם הם שותפים, פעם הם יריבים. אבל שניהם יודעים היטב כיצד צריך לתמרן מבחינה ציבורית, על-מנת לשרוד פוליטית - "המורה ותלמידו".
עד לפני קצת יותר מחודש ימים, התארח ליברמן ב"שבתרבות" בבאר שבע, וציין בפירוש ובירור כי אם הוא שר הביטחון, הוא נותן ל
איסמעיל הנייה 48 שעות להחזיר את גופות וחטופים ישראלים, ולא הוא מת.
מיותר לציין שלאחר כניסתו של ליברמן לכהונת שר הביטחון, לא נעשה שום דבר המזכיר ולו במעט את המלל ששפך באותה "שבתרבות".
נהפוכו, פתאום הגיע לו "נאום השלום", תמיכה בשתי מדינות לאום ושורה של "הקלות" במרחבי המחייה של הפלשתינים. גם כאן נשאלת השאלה, ממי למד ליברמן את שיעורי "הטנגו הפוליטיים"?!
לפני שנתניהו נבחר לכהונתו הראשונה כראש הממשלה, לא הייתה כמעט הפגנה אחת כנגד
תהליך אוסלו שלא היה בה או שלא נתן את דעתו בעיניינה.
גם כאן מיותר לציין שלאחר שנבחר נתניהו לעמוד בראשות הממשלה, הדבר הראשון המשמעותי שעשה זה ללחוץ לעראפת את היד במחסום ארז.
אותה דרך תוך כדי תימרון פוליטי, הגה נתניהו גם כאופוזיציה לממשלת קדימה. הוא ביקר ללא הרף את מדיניות הממשלה לגבי הפתרונות בעזה ועוד לפני זה לא נתן משקל ברור להינתקות, כאשר ביקר במלל רוטורי והצביע בעד בפועל.
לאחר שנבחר לכהונה שנייה בראשות הממשלה, הגיע "נאום בר-אילן" ופתאום נתניהו כבר מכיר במתווה לשתי מדינות לאום ?! תיאורטית, מעשית כלום.
לא קשה להבין בהתאם לסקירה המעשית את כוונותיהם האמיתיות של נתניהו וליברמן בדבר חזון מדיני אמיתי מכיוון שנראה שאין חזון כזה, רק יכולת תמרון פוליטית מופלאה.
