דרישתם הקואליציונית של
אביגדור ליברמן ו"
ישראל ביתנו" במו"מ הקואליציוני הייתה להשלמת הכנסה פנסיונית ייחודית. הם דרשו זאת אך ורק לאזרחים ותיקים יוצאי חבר המדינות של ברית המועצות לשעבר. זה גרם למחלוקת עקרונית. בסופו של דבר יצא מתוק מעז. הוסכם על עקרון אוניברסאלי-כוללני, כדרישת שר האוצר "החברתי"
משה כחלון. לפי הסדר זה שכנראה יעוגן בחקיקה תקדימית יקבל כל אזרח ותיק נזקק במדינת ישראל - השלמת הכנסה מירבית בסך של כ-250 ש"ח באמצעות המוסד לביטוח לאומי, זאת בנוסף לקצבאות הזיקנה והשאירים המשולמות לו מהמוסד לביטוח לאומי. מדובר על הסדר כוללני אוניברסאלי החל על כל חלקי האוכלוסייה הישראלית.
לצורך זה יוקצה סכום מתאים שיוכנס לבסיס תקציב המדינה. הסכום יהיה מעל מיליארד ש"ח בשנה. הזכאות לקצבה תהיה לפי מבחני הכנסה ובדיקת מצבו הסוציו-אקונומי של דורש ההטבה. מדובר ביצירת תקדים ראשוני בכל הנוגע לאחריות הממלכתית של המדינה לקיומם המינימלי בכבוד ללא עוני של אזרחי ותושבי מדינת ישראל הוותיקים. עקרון "ה'קיום המינימלי בכבוד" נקבע בבג"ץ בהתייחס לזכויות חברתיות שאינן מעוגנות בישראל בחקיקת יסוד חברתית. ניסיון לחקיקה כזאת כשל ב-1992.
כל זה קורה למרות שישראל חברה בארגון המדינות המפותחות ה-
OECD, הדורש התייחסות לנושא ולמרות שישראל הצטרפה עוד ב-1948 להכרזת זכויות האדם של האו"ם הדורשת בין השאר "ביטחון סוציאלי פנסיוני" לכל אדם בכל מדינה בעולמנו. זה כולל כמובן מאליו גם "ביטחון סוציאלי" לאוכלוסיות הגיל השלישי והרביעי (הסיעודי).
ההסדר העכשווי בהקשר "השלמת הכנסה" לבני הגיל השלישי הוא מנוף וזרז לראשית שינוי ההתייחסות בכל הנוגע להתייחסות לצורך להסדיר את סוגיית "הפנסיה הממלכתית". זה צריך להיות ברובד פנסיוני בסיסי. מדובר במימוש מחויבות המדינה לקיום העקרון של "קיום מינימלי בכבוד לבני הגיל השלישי והרביעי במדינת ישראל".
המדינה חייבת לאגם ולהקצות משאבים עצומים נוספים לצורך הגשמת "מטרת-על" חברתית זו. זה צריך להיעשות מגבייה ענפית באמצעות המוסד לביטוח לאומי הן מהמבוטחים והן מהמעסיקים בהתייחס לשיעורי שכר העבודה או ההכנסות. בנוסף קיימות במוסד לביטוח לאומי רזרבות צבורות לא מנוצלות של כ-300 מיליארד ש"ח שהצטברו במשך השנים. המדינה צריכה להקצות סכומים גדולים מתקציבה או מקרן ממלכתית שתגיע משאבים מרווחי ותמלוגי משאבי הגז הטבעי, הנפט, במים הכלכליים של ישראל בים התיכון וכן לגבות תמלוגים משאר המשאבים הלאומיים, כמו מחצבי אשלג (פוספאטים) כל זאת לפי המודל הנורווגי.
מודגש ששיעורי הפנסיה התקציבית המקסימלית לזכאים לפי נתוני הכנסה צריכים להיות צמודים ל"שכר המינימום" במשק הישראלי. שכר המינימום שנקבע בהסכם בין ההסתדרות והתאחדות התעשיינים שהוא חלק מלשכת התאום של הארגונים הכלכליים לגבי המועסקים במגזר העסקי (שצריך להיות מורחב על-ידי ה
ממשלה גם למגזר הציבורי) - יהיה 5,000 ש"ח החל מ-.1.1.2017. ח"כ
עמיר פרץ הגדיר זאת בעבר כמינימום נדרש. ח"כ אורלי לוי עוסקת בכך בהקשר "צדק חלוקתי". גם ח"כ
מיכל בירן וח"כ עומר ברלב עוסקים בכך בשדולה שהקימו בכנסת.
העיקרון המנחה בכל הנוגע לזכאות ל"פנסיה הממלכתית" בשיעורים משתנים צריך להיות שימוש קפדני במבחני הכנסה של מבקש גמלת הפנסיה הממלכתית מהביטוח הלאומי.
כל הכנסותיו ומצבו הסוציו-אקונומי הכללי האישי והזוגי יילקחו בחשבון בחישוב ובקביעת שיעורי זכאותו. המבחנים יהיו דיפרנציאליים בכל הנוגע לזכאות מגיל הפרישה על-פי חוק שהוא:64-67 לנשים ו-67 לגברים, כאשר בגיל 70 המבחנים יהיו שונים ומוגמשים לטובת הזכאים. המצב המתואר קיים כיום בכל הנוגע ל"קצבת זיקנה" בהגדרה המצומצמת - הניתנת כיום על-ידי המוסד לביטוח לאומי.
מודגש שהמונח "פנסיה ממלכתית" מגדיר מחדש את מושג "קצבת הזיקנה" לאזרחים ותיקים, הנהוגה כיום, תוך שידרוגה למונח "פנסיה ממלכתית" שמתאים לתפיסות העכשוויות הגלובליות המתקדמות של "הביטחון הסוציאלי", "הרווחה החברתית", ו"הקיום המינימלי בכבוד" המקובלות כיום בעולם המפותח, בעיקר במדינות "
האיחוד האירופי", שמדינת ישראל רואה עצמה כצועדת בדרכיהם.
"הפנסיה הממלכתית" - לפי מבחני הכנסה - היא זכות אדם חברתית אוניברסלית, שמגיעה לכל אדם בין אם הוא גמלאי שכיר, ו/או עצמאי ו/או איש עסקים הזכאי בגיל השלישי לרווחים, תמלוגים ודיבידנדים.
צריך להדגיש שמצב דברים מודולרי דומה כבר קיים בכל הנוגע לביטוח הבריאות. לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתית מ-1994, שלפיו כל אדם בישראל אזרח ותושב זכאי לביטוח בריאות ממלכתי ברובד הבסיס, עבור תשלום "מס בריאות" בשיעורים משתנים (דיפרנציאליים), לפי רמות הכנסתו למוסד לביטוח לאומי, עבור זכאותו ל"סל בריאות".
בנוסף מומלץ בפרקטיקה למבוטחי הבסיס הממלכתי לבצע "ביטוחים משלימים" באמצעות ארבע קופות החולים המאושרות כחוק. בנוסף עושים רבים ביטוחי רובד שלישי ורביעי בחברות ביטוח פרטיות בפוליסות ביטוח אישיות וקולקטיביות.
"הפנסיה הממלכתית" תהיה רק רובד הבסיס של הביטחון הסוציאלי בגיל השלישי והרביעי כמו ביטוח הבריאות הממלכתי. מול הפנסיה הממלכתית יתקיימו לפי זכאויות אישיות - פנסיות תקציביות ו/או צוברות ו/או ביטוחי מנהלים וביטוחי סיעוד, וקרנות גמל וכיו"ב.
בנושא חקיקת חוק פנסיוני ממלכתי במקביל לחקיקת חוק בריאות ממלכתית - עסקה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת במשך כעשור. זה קרה כשבראשה עמד ח"כ יוסי כ"ץ ממפלגת העבודה. הנושא קודם לקראת חקיקה. התהליך נתקע לפני כ-15 שנים עם פרישת ח"כ יוסי כ"ץ מהכנסת מאחר שמפלגת העבודה לא בחרה בו בפריימריז לרשימתה לכנסת.
בנימין נתניהו כשר אוצר והראש ממשלה "תוקע" את החקיקה האמורה, שאינה מעניינת אותו ולא את נערי אגף התקציבים במשרד האוצר, כל אלה אָמונים על גישות פרדיגמת הכלכלה הניאו-ליברלית הגלובלית הליברטנית.
כיום עוסקת בנושא בכנסת ח"כ מיכל בירן בשיתוף פעולה עם ח"כ עמר בר-לב, שניהם ממפלגת "העבודה" ב"מחנה הציוני". ח"כ מיכל בירן עושה דוקטורט בנושא. צריך לאחל לה הצלחה.
אין ספק ששיבוצה לראשות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת תקדם מחדש את החקיקה הכוללת הנדרשת בנושא, תוך העלאת הנושא מחדש לסדר היום החברתי-כלכלי בישראל. גם בשר הרווחה
חיים כץ ניתן למצוא שותף לקידום הנושא.
