פרשה חדשה במסגרת הפרשיות על ראש ה
ממשלה ואשתו, מסעירה את התקשורת, והרבה פחות את הציבור בארץ. הפרשיה, גם אם היא נכונה, הייתה לפני 15 שנה, כלאמר חלה עליה התיישנות מזה זמן. ולמרות זאת, היועץ המשפטי נתן הוראה לבדוק אותה כרגע בדיקה מקדמית ובהמשך נראה.
אין ספק כי היותו של
אביחי מנדלבליט, מזכיר הממשלה זה לא מכבר, מחייב אותו להראות בציבור כאילו אינו עושה הנחות לראש הממשלה, והוא בודק כל דבר (אני מקווה שלגופו). אולם מה התועלת בבדיקת אירוע מלפני 15 שנה כאשר ברור כי אי-אפשר להעמיד את נתניהו לדין.
בעשורים האחרונים נחקרו ונבדקו ארבעה ראשי ממשלה בכהנם בתפקידם, שלושה יצאו ללא רבב מבחינה פלילית, האחד עמד לדין והוא כלוא בבית סוהר. את העבירה עבר כאשר לא היה ראש ממשלה, אלא ראש עירית ירושלים, וגם עזב את משרת ראש הממשלה לפני שהועמד לדין.
נשאלת השאלה האם זה הכרחי, האם המדינה אינה סובלת מכך שראש ממשלה נחקר ועומד לדין בתקופת כהונתו. התשובה היא חד-משמעית פעילותו שלו כראש ממשלה תחת חקירה ועבודת הממשלה נפגעים מאד.
שלטון מושחת לא רק זאת אלא שכל המדינה ונבחריה נמצאים תחת זכוכית מגדלת, כשכל אחד נחשד שהוא מושחת. אם היו הפוליטיקאים נותנים למשטרה לבצע חקירה ובסיומה כאשר הפרקליטות תתן את אישורה היו יוצאים במחולות ובמצילתיים ניחא, אבל המצב לא כזה, מיד יודעים כולם במי מדובר, מיד מתחיל כל פוליטיקאי נחשב, או לא נחשב, לתת פומבי לכך שיש לנו שלטון מושחת, וצריך לעשות בדק בית.
קחו לדוגמה את פרשת בוזי הרצוג. מישהו חשב להפלילו ובכך לסלול את הדרך למישהו אחר להנהיג את המפלגה. הדבר נגמר בפלופ אחד גדול. האם הפוליטיקאים המגנים יצאו בהתנצלות פומבית? לא ולא. הם כבר מצפים לפלופ הבא.
ולכן הגיע הזמן כי יחוקק החוק הצרפתי, האומר כי כל עוד ראש ממשלה מכהן בתפקידו לא חוקרים את הפרשיה בה הוא נאשם. הם יכולים לאסוף חומרים מודיעיניים ואחרים, אבל ראש הממשלה ממשיך בתפקידו כאילו לא קרה דבר, ואחרי זה יבואו איתו חשבון אם צריך. ניתן להמחיש זאת עם מקרהו של פואד בן-אליעזר, כל זמן שהיה חבר כנסת מן המנין לא התעסקו איתו, רק רצה להיות נשיא והופ עלו עליו. אבל את החקירה ביצעו כשהוא כבר לא היה מועמד לנשיא, ובטח לא נבחר. על אחת כמה וכמה ראש ממשלה מכהן.
