במשך עשרות שנים, אנחנו משלמים תשלומים ניכרים לביטוח הלאומי, מתוך תקווה וביטחון, שברגע האמת, הביטוח הלאומי יעמוד לצידנו, ויממש את ייעודו בתשלום הקצבאות שמגיעות לנו כדין.
יותר ויותר מניתוח המצב במוסד לביטוח לאומי, מסתבר שאנחנו עלולים להתאכזב קשות ברגע האמת.
כאשר הוקמו מוסדות הביטוח הסוציאלי בישראל, הם הושתתו על מבנה מימון ייעודי שעיקר מקורותיו מגיע מגבייה ישירה מן הציבור. מבנה זה מבטא "תפיסה ביטוחית", על פיה הסכומים שגובה המוסד הסוציאלי והגמלאות שהוא משלם הם זכות הקניין של המבוטחים. מבחינה רעיונית, כספים אלו יועדו אך ורק למטרת ה"ביטוח הסוציאלי". עם השנים הוחלפו מקורות המימון ועיקר התקציב לגמלאות מגיע מהממשלה - בכך מובאת לידי ביטוי תפיסה שונה, לפיה המשאבים הם קניין הממשלה, ותפקידה להקצות אותם על-פי סדרי העדיפויות שלה.
אם בתחילת שנות הקמת המדינה עודפי התקציב של הביטוח הלאומי הושקעו בפיתוח תשתיות, כיום העודפים משמשים להפחתת הגירעון ולצרכים שוטפים כחלק מתקציב המדינה השוטף.
הנתון הבא ממחיש את חומרת המצב. היקף תשלומי הקצבאות המבוצעות על-ידי הביטוח הלאומי בשנת 2013 עמד על 70.8 מיליארד שקלים והיקף התקבולים שממומן על-ידי גביית דמי ביטוח ועל-ידי אוצר המדינה, עמד על 76.2 מיליון שקלים, כלומר עודף תקציבי. מדובר בתקציב השני בגודלו אחרי תקציב הביטחון בישראל.
בחינת התקציב לאורך כל שנות קיומו של הביטוח הלאומי מגלה שבכל השנים התקבולים היו גבוהים יותר מתשלומי הקצבאות למבוטחים, כך שהמוסד לביטוח לאומי תמיד היה בעודף תקציבי שוטף!
במהלך השנים חל צמצום מתמשך בעודף התקציבי השוטף ולא מהסיבה של תשלום יותר קצבאות, אלא מהסיבה של ירידה מתמשכת בתקבולים ולא מגידול בקצבאות.
אם בעבר חל איסור על העברת רווחים מענף מסוים לכיסוי גירעון בענף אחר בביטוח הלאומי, כיום, מעבירים כספים מענף לענף, לכיסוי גירעונות שהמדינה התחייבה לממן.
בנוסף, התוצאה של החיבור של "קרן המוסד לביטוח לאומי" לתקציב המדינה, היא פגיעה ביכולתה של הקרן למלא את ייעודה ביכולת התמודדות עם מצבים משתנים, והן כאמצעי לחיסכון ארוך טווח לציבור המבוטחים.
עודפי התקבולים ששילמנו הצטברו במהלך השנים לקרן שמושקעת באופן שוטף באוצר המדינה והגיעה בסוף שנת 2011 ל-192 מיליארד שקל! כספים אלו שייכים למבוטחי הביטוח הלאומי, היינו לאזרחים, לכל אחד ואחד מאיתנו, ושימוש אחר בכספים אלה על-ידי המדינה חמור במיוחד.
היום, לנוכח העלייה בתוחלת החיים והגידול במשקל אוכלוסיית הזקנים בכלל האוכלוסייה, לא רק שנתח ענף זה לא גדל אלא קטן ריאלית. ללא מענה הולם לנזקקים לקצבאות הזקנה ולקצבאות הסיעוד.
יש חשש ההולך וגובר שבעוד מספר שנים הביטוח הלאומי לא יוכל לעמוד בתשלום קצבאות אלו.
