רבים מבינים, וזה כולל גם את
שמעון פרס, שמדובר בשני עמים שנוצרו פה. יהודים וישראלים. אבל פרס מעוניין להעניק מדינה אחת מהשתיים דווקא לערבים היושבים ביהודה ושומרון כי זה מה ש
האיחוד האירופי רוצה ומצפה ממנו ומאוהביו.
אולי שכחתם כבר - אבל ארגוני הטרור המוסלמיים שקמו במינכן ועשו בנו שמות באותה אולימפיאדה, ניהלו מו"מ ענף ומסורג עם השלטונות ברחבי אירופה וההצעה שניתנה להם, צאו מאירופה ואנחנו נממן את הפעילות שלכם נגד ישראל הן בבנקים והן באו"ם. לכו רחוק ככל האפשר... כל הרוצחים שוחררו כמעט מיד מבתי הכלא בגרמניה. היה זה מו"מ מוצלח. מדיניות זו של האיחוד האירופי לא השתנתה גם היום. האנטישמיות הנורמטיבית לא השתנתה גם היום. גם היום האיחוד תומך בערבים ובארגון הפליטים הנצחי שלהם. רק שלא יגיעו לאירופה המדממת.
כלומר, דברים אינם משתנים במהירות כפי שניתן לחשוב גם כשהכסף מאבד את ערכו. התרבות והמסורת היהודית נמצאים, לדעתי, במקום אחר. כן, גבירותי ורבותי – אנחנו 'האחר' הזה שכולם בבתי הספר ובמפלגות השמאל מנסים להעמיד במקומו כדי שלא יציקו לו יותר מדי. התרבות היהודית אומרת (לא מטיפה) שיש מושג שנקרא 'טובת הכלל' ולכל פרט בתוכנו יש אחריות (לא לאומית – כי זו מילה נורא גסה) ציבורית להעמיד אותה לפני כל תאוותיו. בנוסף לטובת הכלל יש גם מה שמכונה על-ידי חכמים כלל גדול בתורה: 'ואהבת לרעך כמוך'. אבל כולנו משתמטים ממנו ואומרים, איפה יש פה חבר, כי בכל מקום הרי רואים רק רע... העיתונות הצהובה מעודדת את הרע ומטפחת אותו בכותרות ענק. ישנן גם אמירות כמו 'כל ישראל ערבים זה לזה' – אבל אל תנסו ברצינות ללכת עם זה לבנק.
מפקד הפלוגה המאבק בין היהדות לישראליות החמיר והקצין בחודש האחרון עקב מאורע שהתרחש בחברון שבו הרג הסמל אלאור מחבל שרוע על הקרקע. מאורע זה הביא למעשה לליקוי מאורות ומאורעות. לכל אחד ברור כמעט בוודאות היכן נמצאת פה היהדות והיכן נמצאים הישראלים, גם אלה שמתגודדים בכותל המערבי כדי לעודד נשים לטפטף ברכת כוהנות בעת נידה.
יהודי פשוט כמותי ששירת בצה"ל לפני שנים רבות מאוד שואל היום את עצמו – היכן המפקדים שלנו? היכן שרשרת האחריות הפיקודית? ובקיצור, אם אנוכי הייתי מפקד הפלוגה לא הייתי חושף את החייל שירה, זורק אותו כלאחר יד לעבר כלבי התקשורת הצהובים, אלא מטיל את האחריות למאורע על עצמי. אם כשלנו באירוע ובהבנתו – אזי אני מפקד הפלוגה – צריך לתת את הדין ראשון כי אני אחראי לחבורת הלוחמים שלי. אני שולח אותם למשימות היכולות להרוג אותם ואיני אחראי להם בחייהם? יהודי פשוט כמותי שראה מפקדים אחרים בימים ההם של צה"ל אומר – היכן מפקד הגדוד? מדוע הוא אינו לוקח אחריות על מפקד הפלוגה שצעד קדימה וזיהה את עצמו כאחראי לפעולות הפלוגה? מדוע הוא אינו פוסע פסיעה אחת קדימה לעברנו ואומר, אני אחראי לפעילות שהתרחשה בחברון ואם היה בה משהו שגוי, אני מרכין את ראשי ואקבל את גזר דינו של הציבור בבית המשפט. מזכיר לכם את גנרל ברק בצאלים?
אבל כנראה שאני לא יהודי פשוט וגם הגנרל הראשי, מפקדו של מפקד הגדוד אינו יהודי פשוט והמאבק ימשיך להתנהל בין יהודים לישראלים והמושג אחריות יקבל משנה תוקף באו"ם כי שם מבינים טוב יותר מהי אחריות ושם יודעים כי בעצם המשחק הזה מכור והיהודי אחראי ואשם תמיד. כל עוד הוא יהודי. דרכו של צה"ל אבדה בין יהדות לישראליות.
