מצרים וקטר מנסות בעצם ימים אלה באינטנסיביות להביא לפיוס לאומי בין כל הפלגים הפלשתינים ללא כל קשר לכך שהם מציינים מלואת תשע שנים לפיצול בין הגדה לרצועה לאחר הניצחון של תנועת חמאס בבחירות לפרלמנט ב-2006 ואחר כך השתלטותה בכוח על רצועת עזה.
המאמצים המצריים קיבלו תאוצה לאור היוזמה המצרית, שעליה הכריז באחרונה הנשיא עבד אלפתאח א-סיסי, שבה השגת הפיוס הפנים-פלשתיני נחשבת לאחד מעמודי התווך של היוזמה.
על-פי מקורות מצריים, בבסיס הנחת העבודה של הנשיא א-סיסי, ההערכה כי השגת פיוס פנים-פלשתיני תהווה פריצת דרך לחידוש המשא-ומתן עם ישראל במסגרת ועידה אזורית שבה יציגו הפלשתינים עמדה מדינית אחת לפתרון הסכסוך ובכך ישמטו מתחת לרגליה של ישראל את הטענה כי אין כתובת אחת למשא-ומתן בצד הפלשתיני שעמה אפשר לסגור את העניינים.
בסוף השבוע שעבר נועדו בדוחא שבקטר משלחות של תנועות פתח וחמאס בניסיון להגיע להסכמות אך השיחות ביניהן התפוצצו. תנועת חמאס הטילה את האחריות לכישלון השיחות על פתח וטענה כי היא נסוגה בה מסיכומים קודמים וניסתה לכפות עליה את תוכניתה המדינית.
השאלה הנשאלת היא מי מהצדדים הפלשתינים איננו מעוניין בפיוס לאומי, האם זו תנועת חמאס שדווקא השגת פיוס לאומי תעניק לה יותר לגיטימציה ותהפוך אותה באופן רשמי לחלק מהשלטון הפלשתיני גם בגדה או שמא יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס איננו מעוניין להתחלק בשלטון עם שום גורם אחר ומעדיף את המשך המצב הקיים שבו הוא השליט הבלעדי באש"ף ובפתח שעל פיו יישק דבר. נראה שהכלל האומר כי "בפוליטיקה הכל אישי" תופס גם בכל המתרחש בזירה הפלשתינית.
בימים אלה מתנהל בתוך תנועת פתח מאבק חסר פשרות על השאלה מי יהיה יורשו של מחמוד עבאס שכבר מאותת שבכוונתו לרדת בקרוב מהזירה הפוליטית בעיקר בגלל גילו המתקדם, גם תנועת חמאס התערבה בקרב הירושה והודיעה כי היא דורשת שתנועת פתח תתיעץ עמה לפני שיוחלט על היורש בתנועת פתח ובמוסדות אש"פ כדי לוודא שמדובר ב"אישיות לאומית שאיננה שנוייה במחלוקת".
בתנועת חמאס ובפלגי החזית העממית והחזית הדמוקרטית טוענים שלמרות הצהרותיו, מחמוד עבאס איננו מעוניין באמת בפיוס פנים-פלשתיני וכי הנושא תופס תנופה וכותרות בתקשורת כל אימת שעל הפרק עומדת שאלת חידוש המשא-ומתן בין הפלשתינים לישראל.
לדבריהם, הפיוס הפנים פלשתיני אמור לשמש כגשר לחידוש המשא-ומתן עם ישראל למרות שמחמוד עבאס יודע כי הסיכויים להגיע להסדר מדיני עם ממשלת ימין בראשות
בנימין נתניהו שואפים לאפס. ואכן, מניתוח הטענות של האופוזיציה הפלשתינית עולה בהחלט שכל מה שמניע את מחמוד עבאס בימים אלה של אחרית שלטונו הינו האינטרסים האישיים שלו ושל בני משפחתו.
המפתחות לקידום הפיוס בין הפלגים הפלשתינים נמצאים בידיו של מחמוד עבאס, הוא יכול ליזום את חידוש פעילות הפרלמנט הפלשתיני המשותק, לכנס את המסגרת הזמנית להנהגת אש"ף הכוללת, על-פי הסכם הפיוס, גם את חמאס והג'יהאד האיסלאמי ואף להכריז על בחירות כלליות לנשיאות ולפרלמנט.
אולם, האג'נדה האישית של מחמוד עבאס היא שמכתיבה את ניהול העניינים הפנימיים,משימתו העיקרית היא לנצל את הזמן שנותר לו בשלטון כדי לוודא בחירת יורש נאמן לו, שיבטיח את עתידו וביטחונו האישי וביטחון בני משפחתו ברגע שיירד מהבמה הפוליטית, על היורש העתידי לדאוג גם לשמור על האטנטרסים הכלכליים של שני בניו, שהינם אנשי עסקים גדולים, ושכבר עכשיו עולות דרישות להעמידם לדין בגין חשדות למעשי שחיתות.
באופן מעשי, גם כיום, כשלתנועת חמאס אין שום חלק בשלטון בגדה, נוהג מחמוד עבאס כדיקטטור, הוא מתעלם מההחלטות של מוסדות אש"ף ומכתיב באופן בלעדי את מדיניות הרש"פ.
מחמוד עבאס עומד בראש הרשות המבצעת ומחזיק בכסף של אש"פ והרש"פ, "בעל המאה הוא בעל הדעה" והוא שולט ביד רמה בועד הפועל של אש"פ ובוועדה המרכזית של תנועת פתח שהינם שני המוסדות החשובים שבהם מתקבלות ההחלטות.
יו"ר הרש"פ הקים באחרונה בית דין חוקתי עליון כדי לעקוף את הפרלמנט הפלשתיני, בכך למעשה הוא השתלט גם על הרשות המחוקקת ובאפשרות בית הדין המיוחד הזה, הנאמן לו, לחוקק חוקים חדשים בהתאם לאינטרסים שלו.
למחוד עבאס ישנן יכולות פוליטות גדולות, הוא יודע לתמרן בתוך הזירה הפלשתינית ובתוך הזירה הבין ערבית והוא משחק את המשחק, הוא משגר משלחות למצרים ולקטר כדי לדון ברעיונות ליישום הפיוס בין הפלגים הפלשתינים, מרוויח זמן, מכדרר את הכדור מחדש בכל פעם למגרשה של חמאס ומשמיע הצהרות בדבר הצורך המיידי להשיג פיוס ואחדות לאומית.
בפועל, מחמוד עבאס מעוניין בהמשך הסטטוס-קוו בין הרש"פ לחמאס מתוך שיקולים ואינטרסים אישיים, לכן יש להעריך כי פיוס פנים פלשתיני, אם יקרה בכלל, לא יהיה בתקופת שלטונו של מחמוד עבאס.
