חסרונות דמוקרטיה ריכוזית ויתרונות משאל עם

דווקא סמיכות הפרשיות הפוליטיות של ההודעה בדבר חתימת הסכם פיצויים צפויה עם ממשלת טורקיה ומתן הקלות "קלות", במסגרת הסכם זה, לתושבי עזה, בצד קבלת תוצאות משאל העם, שנערך בסוף השבוע בבריטניה, שקבע כי בריטניה תפרוש מהאיחוד האירופי, כמו גם טרוניותיהם של ההורים השכולים לחיילים הנעדרים אורון שאול והדר גולדין, כמו-גם האזרח הנעדר, אברה מנגיסטו, לפיו הבטיח להם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ש"לא ייחתם כל הסכם עם ממשלת טורקיה, בעניין אוניית ה"מרמרה", כל עוד לא יוסדר במסגרת הסדר זה עניינם של נעדרים אלה", מעוררים - מחדש שאלת יתרונותיה וחסרונותיה של דמוקרטיה ריכוזית, אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של משאל עם. אומנם נכון הוא הדבר בדמוקרטיות הקיימות בעולם, יהא סוגן אשר יהא - כי משאמר הבוחר דברו והטיל פתק הבחירה, בתיבת הקלפי, הרי תוצאות הבחירות, הן הן הקובעות ואין יכול האזרח, מן השורה, לבוא ולהתערב בהחלטותיו של הגוף השולט, בין אם מדובר בדמוקרטיה נשיאותית ובין אם מדובר בדמוקרטיה, הפועלת באמצעות ממשלה, המורכבת מנציגי המפלגות השונות, שהרכיבו באמצעות קואליציה פוליטית, ממשלה שולטת ופעילה. עם זאת, למרות העובדה שעם תום תקופת הבחירות ומסירת כוח ההחלטה והביצוע, אם לנשיא/ה בעל סמכויות ביצוע נרחבות, כפי שנהוג ומקובל הדבר, בארצות הברית של אמריקה ואם לממשלה, המורכבת מנציגי המפלגות השונות, שהרכיבו באמצעות קואליציה פוליטית, ממשלה שולטת ופעילה - הרי ממשלים דמוקרטיים, רואים לנכון מפעם לפעם להעביר שאלות בוערות ואקוטיות, המונחות על סדר היום הציבורי, להכרעתו של העם, בדרך של משאל עם. כך בדיוק נהגה ממשלת בריטניה, בכל הקשור לשאלה אם רצוי שבריטניה תמשיך להיות חלק מהאיחוד האירופי, אם לאו, כאשר בסופו של משאל עם, שנערך בסוגיה זו - בסופו של השבוע שעבר - החליט רוב הציבור הבריטי (אם כי, רוב דחוק למדי), כי מן הראוי שבריטניה תפרוש מהאיחוד האירופי. דומה עלינו, בכל הכבוד הראוי כי בסוגיה רגישה שברגישות, דוגמת סוגיית החזרת שבויים וגם/או סוגיית החזרת חטופים וגם/או החזרת גופות של חללים, שנפלו במסגרת מערכות ישראל השונות, שניתן להביא להשבתם ארצה, במסגרת של משא-ומתן מדיני ופוליטי, אין להשאיר שאלה אקוטית ורגישה זו, בידיה של ממשלת ישראל ויש לקיים משאל עם, אם לכוף על הממשלה הריבונית, קיומו של משא-ומתן מדיני ופוליטי, בדרך של קיום משאל עם, אם לאו. כך - ורק כך! - יימנע המחזה המביש, לפיו הוריהם השכולים של החיילים הנעדרים, אורון שאול ז"ל והדר גולדין ז"ל, נאלצים לצאת אל מול זרקורי מצלמות הטלוויזיה, כדי "לסנדל" ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ולגרום לכך, כי לא ייחתם כל הסכם מחייב, מכל מין וסוג שהוא, עם הממשלה הטורקית, בקשר לפיצויים המגיעים למי ששהו על ה"מרמרה", במאי 2010 ויתר ההקלות ה"קלות", המוצעות לתושבי עזה, כאשר מתעלמים, לכאורה, מהבטחות שהובטחו להורים השכולים ולהוריו של הנעדר אברה מנגיסטו - כטענתם - קרי, כי ללא החזרת גופות החיילים הנעדרים והחזרתו של אברה מנגיסטו, לא ייחתם כל הסכם פיצויים עם הממשלה הטורקית. נכון הדבר, כי בדמוקרטיה ריכוזית וייצוגית, לא ניתן להביא - כדבר שבשגרה - כל עניין פוליטי וגם/או כל עניין אחר, למשאל עם. עם זאת, עניין של החזרת חיילים נעדרים, כמו-גם עניין של החזרת גופות חיילים נעדרים, שנפלו במהלך מערכות ישראל השונות, אינו עניין שבשגרה, כמו-גם הוא עניין רגשי, מהותי וחשוב ביותר, המצריך ומזקיק, העברתו למשאל עם ונטילת סמכויותיה של ממשלת ישראל, הריכוזית, מלהחליט בו, קודם שתתקבלנה תוצאות משאל העם, בשאלה אקוטית וחשובה שכזו. לא תמיד, יכול הפוליטיקאי מן השורה או בכלל זה ראש ממשלה הנבחר, בין בבחירות ישירות ובין כתוצאה מקונסטלציה פוליטית, לפיה מרכיבים סיעות פוליטיות שונות, ממשלה בראשותו להתעלם מרחשי לב הציבור. לעתים, דווקא ראש ממשלה, שקשוב לרגשי הציבור, הוא הוא זה האמון לדרבן ולדחוף לקיומו של משאל עם, בשאלות אקוטיות ומהותיות, מסוג זה.