ח"כ
דוד ביטן צוטט כמי שאמר שיש בעיה בתפקידי ראש המוסד והשב"כ. משהו שם הופך אותם ל"שמאלנים". הוא אף הביא דוגמה להמחשת דבריו: דגן היה ימני קיצוני לפני שהוא נכנס למוסד והוא יצא "הפוך". הדברים של יו"ר הקואליציה נוגעים בסוגיה מעניינת וראוי לנסות להבינה.
ראשי מערכות הביטחון ועובדיהן פועלים בתרבות ארגונית שונה ועל-פי ערכים שונים מאלה הנהוגים במערכת הפוליטית. מדובר בגופים ממלכתיים, ביצועיים ויועצים, הנמדדים בעיקר בתוצאות של פעילותם. לא בכישורי ההסברה שלהם ולא באיכות הספינים המופרחים בכלי התקשורת.
קחו למשל את השב"כ: הקוד האתי של הארגון מדגיש חמישה ערכי יסוד: ממלכתיות, ריסון הכוח, שמירת סוד, הטלת ספק ואמינות. קשה למצוא ערכים המנוגדים יותר לאמות המידה לפיהן מתנהלים הפוליטיקאים בארצנו.
אבל יש גם היבטים פסיכולוגיים למתח הנוצר בין הדרג הפוליטי לבין ראשי הארגונים. המוסד והשב"כ אוספים מידע רב לצורכי סיכול לסוגיו, למבצעים שונים ולהערכות מצב נקודתיות או כלליות. לרוב הם יודעים על היריב/אויב יותר מהפוליטיקאים, וגם לפני מקבלי ההחלטות. הם מספקים את המידע ואת הערכות המצב לדרג המדיני ולמחוקקים, וכך נוצרת תלות בשב"כ, במוסד ובאמ"ן.
לגרוף קרדיט מן הידועות הוא ש"מידע שווה כוח" וכלל זה "מבלבל" לפעמים את ספקי המודיעין וההערכות. הם מתמלאים בתחושות של כוח וחשיבות עצמית מוגזמת, הם מבינים יותר מהדרג המדיני, שוכחים שהם פקידים ולא אדונים "המחזיקים את הפוליטיקאים ב..." כשדעות מומחי הביטחון אינן מתקבלות על-ידי הדרג המדיני, נוצר לפעמים כעס על הפוליטיקאים "שלא מבינים".
ראשי מערכות הביטחון חשים לפעמים בוז כלפי הפוליטיקאים. הם רואים אותם מקרוב ומזהים את חולשותיהם. הם מבקרים את גישתם "הלא-עניינית" לנושאים מדיניים וביטחוניים, את שיקוליהם המפלגתיים, האישיים והתדמיתיים. לא פעם, ראשי מערכות הביטחון שבים ממורמרים מישיבות העבודה עם הממונים עליהם, או מישיבות ועדות הכנסת. לעיניהם נפרשת המערכת הפוליטית בכל עליבותה ורדידותה. לפעמים, ראשי מערכות הביטחון רואים בפוליטיקאים מטרד המכביד עליהם, יוצר סיכונים, "מטרטר" אותם שלא לצורך ומקבל החלטות בניגוד לעצותיהם. מנגד, כאשר יש הישגים למערכות הביטחון, מיד מתייצבים הפוליטיקאים כדי לגרוף את הקרדיט לעצמם. אלה שהביאו את ההישג נותרים כמובן בצל, אנונימיים.
בעת מילוי תפקידיהם ראשי מערכות הביטחון פועלים למען ביטחון המדינה, תוך סיכון אנשיהם, ולפעמים גם על סף אי-החוקיות. כל פעילות שלהם צריכה להיות מוצדקת עניינית, למען מטרה ראויה, וכזו התואמת את ייעודם ונעדרת הטיות פוליטיות. ראשי הארגונים בוודאי אינם מעוניינים ביציאה למבצעים מיותרים ובפעילות שלא לצורך, המונעת משיקולים לא ממלכתיים, והמסכנת את אנשיהם.
מערכות הביטחון פועלות במסגרת מילוי ייעודן, בין השאר, לסיכול חתרנות וטרור. זה מאבק שאין לו סוף וקשה לנצח בו ניצחון מוחץ וחד-משמעי. המערכות משקיעות במלחמה בטרור ובחתרנות נגד המדינה משאבים רבים ולפעמים יש גם אכזבות, כישלונות ונפגעים. חוסר היכולת לחסל כליל את הטרור מתסכל את מערכות הביטחון ואת ראשיהן. רבים מגיעים למסקנה שהפעלת אמצעים צבאיים, כוח ועוד כוח ורק כוח, אינה הדרך הנכונה להתמודד עם האתגרים הביטחוניים. הם מצביעים על ההשלכות השליליות של הקיפאון המדיני ומנסים להניע את הדרג המדיני לצמצם את האיום בדרכים מדיניות, ובעיקר לנסות ולפתור את הסכסוך עם הפלשתינים. הם אינם מאשימים את עצמם בכישלון המלחמה הממושכת בטרור, אלא את הדרג המדיני שמתקשה לקדם פתרון מדיני. גישה זו השתקפה גם בעניין רצח רבין ז"ל. שב"כ מודע לכך שמערך האבטחה שלו כשל, אבל הוא לא לוקח על עצמו את מלוא האשמה (מלוא האשמה!) לפשע של רצח רבין. ההסתה של הימין הקיצוני, הרבנים והפוליטיקאים, היא הגורם העיקרי שגרם לרצח.
לא מבין את המצב קיימת תופעה מעניינת שהתפתחה מאז הסכמי אוסלו והגברת המגעים בין אנשי ביטחון ישראלים בכירים לבין גורמים פלשתינים ואחרים. פתאום יש לבכירי מערכות הביטחון אפשרות לדבר ישירות עם האויב, לשמוע את דברו ואף "להסתחבק" אתו. פתאום אנשי הביטחון בקיאים בכוונות האויב ובעמדותיו המדיניות, ממש מכלי ראשון, לא פחות מהמדינאים והפוליטיקאים. וכשאתה מפקפק בדברים הם משיבים לך: "עזוב, אני ישבתי עם אבו ...ועם אבו... והם אמרו לי, הבטיחו לי, נשבעו בפני וגו'". ובכירי מערכות הביטחון לא מבינים איך עד עכשיו לא הושג הסדר...
הצמרת של מערכות הביטחון, בעיקר במוסד אך גם בשב"כ ובאגף המודיעין, הינה חלק מהאליטה החברתית בארץ. רבים מהמנהלים אקדמאים, אנשי טכנולוגיה ומבוססים כלכלית. "ההמון" התומך במפלגות הימין אינו "כוס התה" שלהם. לאחר שהם פורשים, הם מתברגים בגלוי באליטה החברתית ומאמצים את ההשקפות שלה במישור הפוליטי. הם יוצרים את החוג החברתי הסגור שלהם, נפגשים ומבלים יחדיו, ומפגינים אחדות מחשבה, קולגיאליות וסולידאריות. אין קושי להפיק עצומות של אנשי ביטחון לשעבר. הם נאמנים זה לזה ותומכים זה בזה, והם יחתמו בחפץ לב על כל מצע שמבקר את הדרג המדיני ש"לא מבין את המצב" ונוהג ב"חוסר אחריות".
ואז מה יש להתפלא שבמהלך שנות כהונתם בתפקיד משנים בכירי מערכות הביטחון את תפיסותיהם כלפי הדרג המדיני השולט במדינה כיום?
