אומרים, שהזיווגים מן השמים. עובדה: הימין בארץ היה בעד פרישת בריטניה מן
האיחוד האירופי, והשמאל, עם התקשורת העוינת בראש, נגד. זאת, למרות שמי שדוגל כאן ב'שתי מדינות לשני עמים', פן נהיה מדינה דו-לאומית, מן הדין היה שיתמוך בריסוק האיחוד האירופי וידרוש עשרים ושמונה מדינות ל-28 עמים! אך אל תחפשו הגיון פנימי ב'מחנה השלום'. הוא דומה יותר לכת מיסטית מאשר לאסכולה פוליטית תבונית.
ועוד זיווג מן השמים: עוד לא הספיקו האנגלים להפנים את הניצחון המפתיע של הפורשים, וכבר יצאו מחוריהם הפרגמטיסטים, אלה שתמיד נופלים על הרגלים, האומרים 'עץ אני זוכה, פלי - אתה מפסיד!', לאמור: לא הכל אבוד, הפרלמנט לא יאשר, יהיה משאל=עם חדש ואנחנו, הצודקים תמיד ננצח. 'סדנא דאירעה חד הוא', גם אצלנו זה הכלל: עוד לא חלפה תדהמת השמאל אחרי עוד ניצחון של
הימין, וכבר התקשורת העוינת תובעת בקולי קולות את ה'מובן מאליו' - שממשלת הימין החדשה תיישם את האג'נדה המדינית של השמאל! לשמחה בימין בישראל שני מקורות: הראשון - הרגשת סיפוק פשוטה, שמי שמחרים תוצרת שלנו מצדד באויבינו וחותר לקחת מאתנו את בירתנו ואת לב ארצנו, מתפלג ונחלש והעיקר - יהיו לו מספיק צרות משלו, עד שייאלץ להניח לנו קצת. שכן, ככל שהאיחוד האירופי מתחזק כך הוא יותר מאיים על ישראל. ואשר לצרות הצפויות לאנגלים העוזבים - פרישת סקוטלנד וצפון אירלנד, למשל, גם על כך לא נזיל דמעה. אנגליה הפוליטית והאינטלקטואלית לא פחות מציקה לישראל מן היבשת, ובחשבון ההיסטורי כשהיבשת עסקה בהשמדת יהודים, בריטניה נעלה את שערי הארץ בפני הקורבנות. לא שכחנו את הספר הלבן משנת 1939, בו הפרה בריטניה את התחייבותה הבינלאומית על-פי המנדט לעודד עליית יהודים והתיישבותם הצפופה על הקרקע, וזאת עשתה בדיוק ברגע שמכונת ההשמדה הנאצית החלה לפעול.
מחילה וסליחה לא שכחנו את 760 טבועי האונייה "סטרומה", שהגיעה עד למים הטורקיים ולחץ בריטי אכזרי אילץ את הטורקים לשלח את הפליטים לאבדון. ולא שכחנו את התליות ואת האנטישמיות - מהגנרל בולס במהומות הדמים של 1920, דרך מפקד משטרת חברון קפורטה, שהפקיר את טבוחי תרפ"ט ועד לגנרל ברקר שקרא "להכות את היהודים בכיסם". וגם את "אקסודוס" לא שכחנו. הרשעות שלא תתואר לשלוח אלפי פליטי שואה בחזרה לגרמניה, ואת כליאת עשרות אלפי פליטי שואה בקפריסין, והפלישה לארץ של ה"לגיון הערבי", כולו תחת פיקוד בריטי, במטרה לסכל את קומה של המדינה, ורצח יאיר-שטרן ורצח הנער רובוביץ' ופיצוץ רחוב בן יהודה בירושלים - שרשרת אינסופית של מעשי עוולה, בגידה ושפיכות דמים.
והנה, על כל אלה, טרם ביקשה מאתנו בריטניה סליחה ומחילה על ברכיה, כפי שמבקשים היום עמי תרבות מעמים שנגדם ביצעו פשעים לאומיים ופשעים נגד האנושות. חשבון ארוך לנו, בלתי מסולק, עם הממלכה המאוחדת והאמת המרה היא, והייתה תמיד, הרבה זמן לפני "הכיבוש" - שידידי האמת של היהודים מעטים: משני צדי תעלת לה-מנש.
אבל יש מקור נוסף, עמוק ומהותי יותר, לסיפוק השורר בימין הישראלי נוכח תוצאות המשאל בבריטניה, וזו המשמעות האוניברסלית של התפוררות הגוש האירופי, שכן יש לקוות שעם פרישת אנגליה התהליך רק יתחיל, וזו תהיה מהדורה מודרנית של הרעיון הגלום בסיפור המקראי של מגדל בבל: יחד, כגוש מאוחד, ענקי - שכרון הכוח 'עלה להם לראש' עד כדי כך, שחשבו שיוכלו לכבוש את השמים. בורא העולם הציל אותם מלהביא על עצמם את אובדנם, פרי שגעון הגדלות שלהם, על-ידי
מאות שנים הפיכתם שונים אלה מאלה, פילוגם ופיצולם לשפות שונות, ובמקום כוח אחד, בלתי נשלט - נוצרה מקבילית של כוחות, המאזנים ומנטרלים זה את זה. מצדדי האיחוד הפחידו את הציבור בנזק הכלכלי הצפוי, ועל הטענה הזאת אכן היה קשה לחלוק וזו אחת הסיבות מדוע חשבו המומחים והפרשנים שהרוב יירתע מן ההינתקות. הם לא הביאו בחשבון כי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם", ורוב ברור בעם האנגלי יעדיף את המניע הלאומי על המניע הכספי. ההתנגדות העזה למהגרים לא בהכרח נבעה מגזענות או משנאת זרים. הרבה יותר הוגן יהיה לומר, שנבעה מאהבה, אהבת עם את תרבותו הלאומית המושרשת שהתגבשה והתאפיינה במשך מאות שנים. ה'מגדל בבל' האירופי מאיים לטשטש ולמחוק את הזהות הלאומית הזאת, מערער את יסודות "מדינת הלאום". על זה בעיקר היה משאל העם, ולכן ההשפעות על הבחירות בארצות הברית ברורות ולא לחינם אובמה יצא מגדרו להשפיע על המצביע הבריטי להישאר באיחוד.
יעקוב אלון מן הערוץ הראשון, כאשר ראיין את פרשן ה-CNN, ריצ'רד קווסט, נטה בשאלותיו, כצפוי, לטובת האיחוד. קווסט הלא-יהודי, בתשובתו, הזכיר לאלון את ארצו שלו, ישראל, שלא בקלות הייתה נותנת לטשטש את קווי האופי הלאומיים שלה.
ואכן, בשסע הגדול המפלג את עמנו מסביב לגבולות המדינה, קווי המתאר דומים. השמאל אינו חדל מלהלך אימים בדבר המחיר הכלכלי שתגבה החזקת כל שטחי א"י, העלויות הכבדות כביכול של ההתנחלויות והסנקציות הכלכליות הצפויות לנו אם לא ניסוג. לעומת זאת, הימין בז למי שמוכר את ערכיו תמורת כסף וטוען, שבלי הנפש, גם לגוף אין קיום.
סיסמת הפורשים באנגליה הייתה "we want our nation back": 'אנחנו רוצים את הלאום שלנו בחזרה'. ומה אנחנו בישראל מבקשים בסך-הכל? שיתנו לנו להשלים את בניין ה"ניישן" שלנו בארצנו. בדרכנו זאת האיחוד האירופי ניצב כאבן נגף גדולה. אם היא אכן מתחילה להתפורר, מה טוב.
