פרשת השבוע פותחת בסיפור המפורסם של מחלוקת קרח ועדתו. הסיפור אומנם מפורסם מאוד אצלנו אולי כי הדרשנים אוהבים לדבר בו, אבל לא בטוח שהסקנו ממנו את המסקנות הנכונות. כאמור, מדובר במחלוקת קרח וכל עדתו, זו לשון המשנה, לא במחלוקת קרח ומשה. כאילו משה אינו צד במחלוקת. מה עוד שהמשנה מציגה גם את הניגוד ובו מוזכרים שני הצדדים (אבות ה): אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. ההבדל בין שתי המחלוקות אמור במשנה - מחלוקת הלל ושמאי הייתה לשם שמים, כלומר ללא מעורבות של אינטרסים אישיים, לעומת זאת המחלוקת של קרח לא הייתה לשם שמים, וזה אומר שהיא נבעה מאינטרסים אישיים.
משה מעל לכל מחלוקת ובכל זאת, הרי לכאורה משה היה צד במחלוקת, שכן נגדו יצא קרח, אז מדוע הוא אינו נזכר כ'בר פלוגתא' של קרח? כי הוא באמת לא חלק על קרח, לא העלה שום טענה נגדית, הוא רק טען שכל מעשיו הם על-פי ציווי ה' יתברך, כלומר לשם שמים, וקרח יכול לבדוק את זה בעצמו. איך לבדוק? (במדבר טז) ...קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ. [ז] וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה', מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר ה', הוּא הַקָּדוֹשׁ... קרח טען כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים ובעם של קדושים אין מקום לאדם שישמש דמות מופת של קדושה, ביחד אתי יש עוד מאות יהודים, כולם קדושים וכולם רוצים להשתתף בעבודת הקודש. משה ענה לו שזו הוראה מלמעלה ולכן רק הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר ה', הוּא הַקָּדוֹשׁ. ומה יקרה עם היתר?
העיקר מה אני מרוויח כאן אנחנו מגיעים להבנה טובה יותר של מהות המחלוקת של קרח ומדוע לא נזכר משה כ'בר פלוגתא' שלו. קרח ואנשיו ידעו שנדב ואביהוא הקריבו קטרת זרה ומתו במקום, לפיכך היה צריך להיות ברור להם שממבחן הקטרת שהציע משה רק אחד יצא חי. מדוע אם כן כולם הסכימו לגשת למבחן? מן הסתם כי כל אחד קיווה שהוא זה שישאר בסוף. ואם כך, ברור לגמרי שלא טובת העם עניינה את האנשים המכונים עדת קרח, רק טובת עצמם. ולא "טובת עצמם" כקבוצה אלא טובתו האישית של הפרט גם אם על חשבון האנשים האחרים בקבוצה. כעת ברור מדוע המחלוקת היא 'מחלוקת קרח וכל עדתו', כי האחדות שכביכול שררה בתוכם הייתה רק למראית עין ולאמיתו של דבר הם היו חלוקים ביניהם.
מחלוקת כדרך חיים אמרנו שלא בטוח שהסקנו את המסקנות הנכונות מהסיפור של פרשת השבוע, היכן זה מתבטא? הדרשנים נוהגים להטיף נגד מחלוקות בבתי כנסת וכדומה והם בהחלט צודקים. הם גם מקפידים, בדרך כלל, ש"לא לדבר פוליטיקה" וממילא מתעלמים מהנעשה בלב ליבן של המפלגות המתיימרות לנהל את חיינו, מהמחלוקות שהן לחם חוּקן. וזה חבל, כי אולי מישהו יושפע מהדברים וינסה לשנות משהו לפחות בגישה שלו עצמו. כי מחלוקות בבתי כנסת נובעות מנטיות טבעיות של אנשים, הן לטוב והן למוטב, ואין כאן המקום להאריך. לעומת זאת בפוליטיקה, המחלוקת היא הרי נשמת אפה. שהרי מה צריך כדי להיות פוליטיקאי - מפלגה, מלשון פילוג. בדיוק התשתית הרעיונית של מחלוקת.
שיקול מוטעה הפרשה פותחת בפסוק: [א] וַיִּקַּח קֹרַח... וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת—בְּנֵי רְאוּבֵן. [ב] וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה... וַיִּקַּח קֹרַח... מה הוא לקח? רש"י אומר: לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה; וזהו שתרגם אונקלוס "וְאִתפְּלֵג" נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת. מצד הנטייה הטבעית שלו, קרח לא היה בעל מחלוקת, אם כן, "מה ראה לשטות זה? עינו הטעתו; ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו - שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר בשבילו אני נמלט (רש"י). או במלים אחרות, הוא התבלבל מאיזה מחזה עתידי שראה בעיני רוחו והיה בטוח שינצל בזכות אותו צאצא עתידי. אליו הצטרפו דתן ואבירם, אנשים שבטבעם היו בעלי מחלוקת, ובעקבותיהם נסחפו כמה מאות מתוסכלים.
השתנה משהו מאז? מכאן אפשר להשתעשע בניסיון לשער מיהו קרח של ימינו ומי הם נספחיו, אבל אותנו מעניין יותר לבדוק כיצד ניתן לזהות אותם, אם בכלל. ובכן, כשמתבוננים בפרשה מסתבר שזה לא מסובך בכלל, כי הסגנון של קרח הוא בדיוק הסגנון של הפוליטיקאים בימינו רק בלשון מעודכנת. זה מתחיל בקביעה כללית מחמיאה לעם ומיד עובר להתקפה אישית על המנהיג המכהן. נשמע מוכר? והמנהיג המכהן, האם הוא נבדל מעדת קרח או שמא חלק ממנה? בפרשת השבוע המנהיג המכהן ממשיך בדרכו ללא כל סטייה, שום לחץ אינו משפיע עליו ולכן אינו צד למחלוקת. ואצלנו? שכל אחד יענה בעצמו לשאלה הזאת ויסיק את המסקנות. זה חשוב, כי תיקון הפגם של קרח יזרז את התגלות המשיח.