רז'יס ז'ופרה (Régis Jauffret) הוא עיתונאי וסופר צרפתי בן 61, עטור פרסים ופרסום, מרבה להופיע בתקשורת, שלזכותו למעלה מ-20 יצירות. עם זאת, שתיים מהן, העוסקות בפרשות מתוקשרות במיוחד ועניינן הון, שלטון ומין, גררו אותו לאולם בית המשפט הצרפתי ואילצו אותו לנהל מאבקים במשך שנים. ב-2010 פרסם רומן על בסיס פרשת רצח הבנקאי הצרפתי אדואר סטרן על-ידי מאהבתו מוניק ברוסאר. ב-2014 פרסם רומן על פרשת דומיניק סטרוס-קאן סביב ההתרחשות בסוויטה במלון סופיטל בניו-יורק, שלאחריה הואשם על-ידי החדרנית נאפיסטו דיאלו באונס.
בעוד שספרים תיעודיים רבים שפורסמו הן על פרשת סטרן והן על זו של סטרוס-קאן לא אילצו את כותביהם לשכור את שירותיהם של עורכי דין, שני ספריו של ז'ופרה, המתהדרים במילה "רומן" על גבם, עלו למחברם בשנים של התדיינויות בין כותלי בית המשפט. ז'ופרה מביע התמרמרות רבה על "חוסר הכבוד" שבו התייחסו אליו ו"הגבלת חרותו ככותב רומנים", בעוד שכתבים פליליים לא הוטרדו כלל. מה פשר השוני ביחס?
רצח אדואר סטרן: הפרשה, הרומן והתביעה המשפטית אדואר סטרן היה בנקאי צרפתי, מהעשירים במדינה, מקורב לשועי עולם, גבר יפה תואר וגבה קומה,שנרצח ב-2005 על-ידי מאהבתו ססיל ברוסאר, בעלת מוניטין בסצנת הסאדו-מזוכיזם של שוויץ. נצר למשפחת בנקאים ידועה, בעלי בנק סטרן, קיבל על עצמו אדואר את ניהול הבנק המשפחתי עד שמכר אותו ב-1985 ועבר לשמש כאחד ממנהלי בנק לאזר. ב-1997 עזב את בנק לאזר, לאחר חילוקי דעות עם חותנו, דיוויד-וויל, יו"ר הבנק, והקים קרן השקעות משלו. ואף נקודה ישראלית ניתן להוסיף לשם הקוריוז: סטרן הוזכר כאחד המועמדים לרכישת
בנק הפועלים ובנק
דיסקונט. סטרן היה מכרישי העולם הפיננסי, והתנהלותו העסקית הייתה שנוייה במחלוקת. גם חייו הפרטיים היו סוערים במיוחד.
ב-1983 נשא לאשה את ביאטריס דיוויד-וויל, בתו הבכורה של הבנקאי מישל דיוויד-וויל, שהיה אז יו"ר בנק לאזר. שלושה ילדים נולדו לזוג שהתגרש ב-1998. ביאטריס שמרה תמיד על יחסים טובים עם בעלה שלעבר. ב-28 בפברואר, 2005, נרצח סטרן בידי מאהבתו מוניק ברוסאר במהלך משחק אירוטי. למחרת הרצח נמצא סטרן כשהוא שרוע על רצפת דירת הדופלקס המהודרת שלו בז'נווה, ירוי מטווח אפס, שני כדורים בראשו ועוד שניים בחזהו ובבטנו. הוא היה לבוש בחליפת לטקס ורודה וכפות לכיסא. ססיל ברוסאר נמלטה לאוסטרליה אחרי הרצח, אך שהתה בסידני רק 24 שעות. היא נעצרה בנמל התעופה עם שיבתה, הודתה ברצח ונידונה ביוני 2009 לשמונה וחצי שנות מאסר ובנובמבר 2010 השתחררה על תנאי.
במהלך יוני 2009 סיקר רז'יס ז'ופרה לעיתון "לה נובל אובסרווטר" את משפטה של הרוצחת שהתנהל בז'נווה, ושנה לאחר מכן פרסם את הרומן שנולד, לטענתו, מדמיונו כסופר. הרומן מורכב ממונולוג ארוך מפיה של ססיל ברוסאר המספרת על הרצח, על בריחתה לסידני באוסטרליה ושיבתה, תוך מעתקים לעבר הקרוב - יחסיה עם מאהבה, ולעבר הרחוק - קורות חייה החל מהילדות. אומנם שמותיהם של שלושת הגיבורים הראשיים אינם נזכרים (גם לא שמות המשניים), אך העלילה נשענת בקוויה העיקריים על סיפורם של ססיל ברוסאר, בעלה ומאהבה. המונולוג כתוב בסגנונו של רז'יס ז'ופרה, בעל מקצוע מיומן, וטביעת ידו האמנותית שולטת גם במבנה הרומן ובמעברים מההווה לעבר. מתוך הדברים ששם ז'ופרה בפי הדוברת, ניתן ללמוד על האופן שבו הוא רואה את אישיותם של הרוצחת, בעלה ומאהבה. ההיבטים הפסיכולוגיים העמוקים של ז'ופרה, כמו גם כתיבתו, ברומן זה - מרתקים. הכותב חושף את ההתעללויות שמהן סבלה נערת הליווי חסרת האמצעים בילדותה ובנערותה, ורומז לאלה שמהן סבל הבנקאי רם המעלה - התאכזרויות שהפכו את חייהם הבוגרים של שני האומללים לתסריט טרגי. בייחוד נוגעת ללב הסצנה שבה לוקח הבנקאי את בת זוגו לבילוי לילה במלון מעופש ברובע מהגרים בפריז שבו הוא בוכה ומביע את פחדו מזאבים, הוא שהורג חיות טרף למכביר במסעות ספארי יקרים באפריקה.
שם הכותר הוא Sévère (Sévère, Le Seuil, 2010 ) "המענישה בחומרה", ואפשר להבינו כהתייחסות אירונית לרצח. אך ניתן להבינו בצרפתית גם בלשון זכר: "המעניש בחומרה", שכן מדובר בשם תואר שהוא גם זכר וגם נקבה. יחסיהם של בני הזוג המתוארים בספר היו מאופיינים בחילוף תפקידים כשהדוברת הייתה פעם המכניעה והמשפילה ופעם הכנועה והמושפלת. פעמים רבות ברומן היא מביעה את אי-שביעות רצונה מתפקיד האישה השולטת שמייעד לה בן זוגה. ואולי "המענישים בחומרה" הם הוריהם המתעללים של שני הגיבורים, שהרעילו את חייהם בלי שהייתה להם שמץ של תקווה להירפא. הבנקאי בא ממשפחה מיוחסת ורבת השפעה ואמצעים. בת זוגו הייתה בת להורים ממה שנהוג לקרוא השכבות החלשות של האוכלוסייה. אך הדמיון ביניהם היה רב על השוני והספיק לאחד אותם בקשר אהבה-שנאה שנמשך ארבע שנים.
למרות שהמילה "רומן" לצד הכותר יכולה להיחשב מוצדקת, העלילה אינה מותירה מקום לספק בדבר זהות הגיבורים. הוצאת גלימאר, שחששה מתביעה משפטית של משפחת סטרן, לא הייתה מוכנה להסתכן בפרסום הרומן, וזה הוצא לאור בסופו של דבר בהוצאת לה סיי. משפחתו של סטרן זעמה כמצופה על ספרו של ז'ופרה והגישה כאמור תביעה לבית המשפט בגין ניצול מחפיר של הדרמה שעברה עליה.
ז'ופרה טען להגנתו שבעיתונות ובספר תיעודי שהתפרסם על חייו ומותו של סטרן נאמרו דברים גרועים פי-כמה מאלה שלו ברומן. כשמתרחש רצח, טוען ז'ופרה, אי-אפשר עוד לדבר על חיים פרטיים, והללו מופקעים מרשות הפרט ומועברים לרשות הציבור. טענתו העיקרית של ז'ופרה היא שכל ספר המתקרא רומן חייב ליהנות מחירות יצירה ומחופש ביטוי ללא כל סייג. כותב הרומנים משקר כמו רוצח, אינו רוחש כבוד לא לחיים ולא למתים, לא לשמם הטוב ולא למוסר, אך אין הוא רוצח איש. בין דפי הספר נמצאים משפטים, פסיקים ונקודות ותו לא. שום רצח אינו מבוצע בו, שום יצור חי אינו כלוא בו. נקודת מבט זו על חרות הרומן נתמכה על-ידי עצומה להגנתו של ז'ופרה, שעליה חתמו 10 כותבים ידועים, ביניהם ברנר-אנרי לוי, מישל וולבק, פיליפ סולרס, פרדריק בגבדה, יאן מואקס, וירז'יני דפאנט וג'ונתן ליטל.
גרושתו של סטרן, שלושת ילדיהם ואחת מאחיותיו למחצה של הנרצח הגישו תביעה משפטית נגד ז'ופרה בגין פגיעה בפרטיות ודרשו להסיר את ספרו מהשוק. עורך הדין של המשפחה טען כי בעוד שהעיתונאים תפקידם ליידע את הציבור, הסופר לעומתם ביקש לבדרו ולהפיק רווחים מסחריים מהדרמה המתוקשרת. בנוסף, הספר שכתב החזיר את הפרשה לכותרות ורק הגביר את הטראומה של המשפחה.
אחרי שנתיים של הליכים, החליטה משפחתו של סטרן לוותר על דרישתה להסיר את ספרו של ז'ופרה מהשוק והפסיקה את מאבקה המשפטי נגד הסופר והוצאת הספרים. לדבריה, די היה לה בכך שקולה בדבר פגיעה בפרטיות נשמע.
סיפור דומיניק סטרוס-קאן במלון סופיטל: הפרשה, הרומן והמשפט במאי 2011 נאלץ כזכור הכלכלן הידוע דומיניק סטרוס-קאן להתפטר מתפקידו כיו"ר קרן המטבע הבינלאומית, לאחר שהואשם על-ידי נאפיסטו דיאלו, חדרנית מלון סופיטל בניו-יורק שבו התאכסן, בתקיפה מינית. באוגוסט 2011 ביטל בית המשפט בניו-יורק את האישומים נגדו, וכמה חודשים לאחר מכן הגיעו שני הצדדים, בעקבות תביעה אזרחית של דיאלו, להסדר פיצויים שפרטיו נותרו חסויים. פרשת סופיטל שמה קץ למרוצו המבטיח של סטרוס-קאן כמועמד המפלגה הסוציאליסטית לנשיאות צרפת וכמו-כן לנישואיו עם העיתונאית הפופולרית ובעלת האמצעים, אן סנקלר. זו החליטה סוף-סוף, בעקבות גילויי השערורייה הבינלאומית, להתגרש מבעלה ההולל, לא לפני שתמכה בו ושילמה מחשבונה הפרטי את ההוצאות המרובות שהגיעו למיליוני דולרים, עד לסיום ההסדר עם התובעת דיאלו.
דומה היה שפרשת סופיטל הסתיימה מבחינה משפטית ב-23 באוגוסט, 2011, תאריך שבו ביטל בית המשפט האמריקני את האישומים נגד סטרוס-קאן בגין כליאה, תקיפה ואונס. אך הנה צצה הפרשה באופן מפתיע מחדש, ב-2014, והפעם על-רקע ספרו של העיתונאי והסופר רז'יס ז'ופרה, "הבלדה של רייקר איילנד" (La Ballade de Rikers Island, Le Seuil, 2014). הכותר קורץ לפואמה הארוכה של אוסקר ויילד: "הבלדה של כלא רדינג". בכלא רדינג הנורא, בעיר רדינג, בירתו של מחוז ברקשייר, במרחק 64 ק"מ מלונדון, ריצה אוסקר ויילד את חודשי עונשו האחרונים אחרי שנידון ב-19 במאי, 1897 לשנתיים מאסר עם עבודות פרך (ההומוסקסואליות נחשבה עבירה פלילית על-פי החוק הבריטי עד 1967). כלא רדינג נסגר ב-2013 ועומד לשמש בקרוב מרכז תרבות. רייקר איילנד הוא שם בית הכלא הנורא, הגדול ביותר בניו-יורק והשני בגודלו בארצות-הברית, הנמצא על אי-הנושא אותו שם, שאליו הועבר זמנית סטרוס-קאן לאחר מעצרו בנמל התעופה ג'ון פ. קנדי.
לצרכי כתיבת הספר המתהדר גם הוא במילה "רומן", טרח ז'ופרה ונסע לסנגל וגינאה שבאפריקה, בעקבות עברה של נאפיסטו דיאלו, וכן לניו-יורק, כדי להמשיך ולחקור את חייה כמו גם את השתלשלות הפרשה שהעלתה אותה לכותרות. הפרקים המתעדים את תחקיריו כתובים בגוף ראשון, ואילו שאר חלקי הספר כתובים בגוף שלישי כשלא נעשה בו שימוש בשם דומיניק סטרוס-קאן. לכל אורך הספר מדובר באיש רם מעלה, נשיא מוסד פיננסי בינלאומי, בעל בשר וכפוף גו ועוד כהנה וכהנה מאפיינים, כשתיאורו הפיזי המפורט של הגיבור מתאים לזה של סטרוס-קאן. הגיבורה הנשית, לעומת זאת, מוצגת בשמה, נאפיסטו דיאלו. הספר מונה כ-400 עמודים, ובסופו יש תיאור מפורט ומפורש שבו תוקף גיבורו את החדרנית נאפיסטו דיאלו בסוויטה במלון סופיטל בניו-יורק וכופה עליה מין אוראלי. דיאלו מוצגת בספר כקורבן, והכלכלן רם המעלה מוצג בו כאנס, וזאת בעוד שבית המשפט ביטל את האישומים נגד סטרוס-קאן.
במסגרת מסע לקידום הספר, התראיין ז'ופרה ברדיו "פרנס אנטר". למחרת הראיון הודיע עורך דינו של סטרוס-קאן על כוונתו להגיש תביעה בגין הוצאת דיבה נגד ז'ופרה והוצאת "לה סיי" על תוכנו של הספר ונגד רדיו "פרנס אנטר" על דבריו של ז'ופרה. עוה"ד ציין שכי שמו של סטרוס-קאן אומנם אינו מוזכר בספר, אך התיאור בו אינו מותיר מקום לספק בדבר זהותו של הגיבור, מה גם שז'ופרה בעצמו ציטט את השם בראיון ברדיו "פרנס אנטר". עוה"ד מוסיף ומבהיר כי תיאור האונס המופיע בספר הוא בבחינת הוצאת דיבה כיוון שבית המשפט האמריקני מחק את התביעה נגד סטרוס-קאן וסגר את התיק. דעתו של הסופר סותרת אם כן את החלטת בית המשפט. כמו-כן דוחה עוה"ד את ההגדרה "רומן" המופיעה על גב ספרו של ז'ופרה. לדידו, מדובר בספר ולא ברומן.
בישיבת בית המשפט ב-24 במארס השנה, טענה ההגנה לזכותו המוחלטת של סופר להשתמש בפרשה בלתי שגרתית מהחיים לצרכי רומן, תוך הגזמת קוויה וערבוב נתוניה. ועוד המשיכה ואמרה כי סטרוס-קאן איבד את זכותו לפרטיות וכי הפרשה שבה היה מעורב היא מעתה ואילך נחלת הציבור. העולם כולו הביע כבר את דעתו על השערורייה. בית המשפט קיבל את התביעה בקובעו כי אין די בהגדרת הספר כ"רומן" כדי להגן על מחברו ולפטור אותו מכל עונש, וכי הפרק האחרון הוא תיאור ריאליסטי, ואף קליני, של סצנת אונס, שמיקומה בסוף הספר מעניק לה הדגשה מיוחדת. יתר על כן, המילה "אונס" כתובה בפירוש שלוש פעמים. לפיכך הטיל בית המשפט על ז'ופרה קנס על תנאי של 1500 אירו, 000 10 אירו פיצויים לתובע בגין נזק נפשי שנגרם לו על-ידי קטעים מסוימים בספר ו-5000 אירו על הדברים שנאמרו בראיון ברדיו במהלך מסע קידום המכירות של הספר. בנוסף לכך אסר בית המשפט על הדפסת מהדורה חדשה שתכיל את הקטעים שנקבעו כמוציאי דיבה.
הרפובליקה הספרותית נגד הרפובליקה הצרפתית רז'יס ז'ופרה הפסיד בתביעה שהגיש נגדו סטרוס-קאן, אך קולות חלק מעמיתיו שחתמו בזמן תביעתה של משפחת סטרן על העצומה להגנתו לא נדמו. הם יוצאים שוב להגנתו ומגנים את החלטת בית המשפט. הסוגיה חורגת מהמקרה הפרטי של הסתבכויותיו החוזרות ונשנות של ז'ופרה ומעמתת שתי השקפות נוגדות. יש כאלה מעולם הספרות, כותבים ומוציאים לאור, סבורים שהרומן
הוא מרחב בדול וחופשי שבו אין חלים חוקים ושבו יכול כותבו לתת ביטוי ליצירתיותו - לשקר, לסלף את המציאות, להמציא, ללא כבלים והגבלות. החוק היחיד בין דפי הרומן הוא חרותו של הסופר, ותפקידו העיקרי של המו"ל הוא להגן על חרות זו. בין הדמויות-בובות הכלואות במילות הרומן לבין האנשים שנולדו אל תוך המציאות, חיים ומתים בה, אין שום דבר משותף.
בניגוד לסברה זו, קבע בית המשפט הצרפתי בפסיקתו האחרונה שאין בכוחה של המילה "רומן" המודפסת על כריכה של ספר להעניק חסינות אוטומטית לכותבו. פגיעה בחייו הפרטיים או בכבודו של אדם המשמש גיבור בספר עלולה להביא לנקיטת צעדים נגד הסופר, ספרו וההוצאה לאור שנתנה לו אכסניה.
