לנוכח מקהלת הפרשנים כמעט מקיר אל קיר המשבחים את ההסכם עם טורקיה ואת הדרך בה נוהל המשא-ומתן הכוללת אמירות מתלהבות כגון "הסכם היסטורי", "חידוש הברית", "העתיד הכלכלי של מדינת ישראל תלוי בהסכם", "שיתוף פעולה ביטחוני" - אמירות בין תמוהות לחסרות שחר, משום מה לא הייתה כל התייחסות לסכום הפיצויים המדהים בסך 21,000,000 דולר אותו הסכימה ממשלת ישראל לשלם לנפגעים הטורקים בפרשת משט המרמרה.
מלבד הקביעה "שסכום הפיצויים בטל בשישים לעומת הרווח הצפוי למדינת ישראל מההסכם" לא נאמרה אפילו מילה אחת בשאלה כיצד הגיעו הנושאים והנותנים לסכום זה וממה הוא מורכב. האם מדובר בפיצויי נזיקין? האם מדובר בפיצויים מסוג אחר? האם זה סכום אקראי או שרירותי ומה מגלם סכום זה? מבלי להיכנס לשאלת האחריות ומי שלח את הפורעים לנסות לפרוץ בכוח את המצור החוקי על עזה ולהתנכל לחיילי צה"ל תוך יצירת פרובוקציה אלימה ומתוכננת שתביא למשבר ביחסים, משבר בו הייתה, כפי הנראה, ממשלת טורקיה מעוניינת בו מאז עלייתה של המפלגה האיסלאמיסטית לשלטון בשנת 2003. מה משקף סכום זה?
על-פי הדין החל במדינת ישראל (וגם במרבית העולם המערבי) הפיצויים על-פי דיני הנזיקין (בהנחה שמדינת ישראל אחראית לנזק שאירע, הנחה שהינה כאמור חסרת שחר אולם נניח אותה לצורך הדיון כאן), לצעיר חסר משפחה שנפטר באירוע נזיקין יכולים על-פי פסיקת בתי המשפט בארץ להגיע לכל היותר כ-500,000 דולר בערך ובמקרים קיצוניים בהם השתכר סכומים גבוהים מהשכר הממוצע למעט יותר. ערכים כספיים אלו קיימים גם לאחר הלכת "השנים האבודות" שהגדילה את שיעור הפיצויים בעשור האחרון.
חישוב הפיצויים יתבסס על-פי רמת החיים בארץ או על כושר ההשתכרות הצפוי לאותו צעיר ישראלי שנפטר, בהתאם לשכר הממוצע בארץ ובמקרים נדירים אף מעבר לכך. באירוע, כזכור, נהרגו 10 צעירים טורקים והיו אף פצועים נוספים.
את הפיצויים לאזרח טורקי התובע בנזיקין יחשב בית המשפט בארץ (ומן הסתם גם בחו"ל) לפי רמת החיים ורמת ההשתכרות בטורקיה הנמוכה לאין שיעור מרמת החיים בישראל והעומדת על כרבע מרמת החיים בארץ (על-פי נתוני האקונומיסט מדצמבר 2015 עומד התל"ג לנפש בארץ על כ-37,550 דולר בעוד שבטורקיה הוא עומד על כ-8,750דולר). על-פי חשבון זה הסכום לו זכאים יורשי אזרח כאמור ינוע בין 250-150 אלף דולר ארה"ב.
אין צורך לומר כי על-פי כל חישוב על-פי דיני הנזיקין הנהוגים בארץ ובמרבית מדינת המערב לא ניתן היה להגיע בתביעת נזיקין של כלל הנפגעים לסכום של 21,000,000 דולר ואף לא לרבע מהסכום הנ"ל בשום דרך משפטית קונבנציונאלית לא בארץ ולא בטורקיה, גם אם נצא מתוך הנחה שהיו נפגעים נוספים על עשרת ההרוגים. בארה"ב לעומת זאת ניתן לפסוק בתביעות נזיקין גם פיצויים עונשיים.
פיצויים עונשיים אינם כפופים לעקרון הבסיסי של דיני הנזיקין - "השבת המצב לקדמותו" לפיו יבוא הפיצוי הכספי על-פי ראשי הנזק השונים להעמיד את הנפגע או את יורשיו במצב שלפני הפגיעה על-פי ראשי הנזק השונים, אלא שיש להם כוונה הרתעתית ומחנכת כלפי המזיק על-מנת שלא יחזור על מעשיו, והם נתונים לשיקול דעת המושבעים על-פי השיטה הנהוגה בארה"ב.
באופן תיאורטי קיים פתח משפטי לתבוע פיצויים עונשיים גם על-פי המשפט הישראלי אולם בתי המשפט נמנעים מלעשות כן בתיקי נזיקין רגילים ולעיתים הינם פוסקים פיצויים עונשיים לא גבוהים בתיקי דיבה או בתיקים בעילת תקיפה.
נשאלת שוב השאלה מה משקף סכום הפיצויים המופרז לפי כל קנה מידה אותו הסכימה המדינה לשלם, מקום בו לא הייתה קיימת כל הצדקה משפטית לשלמו לא בגין האחריות ואפילו לא בגין גובה הנזק התיאורטי?
ניתן כמובן לטעון כי מקום שבו ישנה כוונה הומניטרית או שנכנסים אינטרסים נוספים כבדי משקל אין מקום למבחנים המשפטיים המקובלים ("הסכום שישראל תשלם הינו אפסי ביחס לתשומות שתשיג מההסכם" כמו שנמסר בתקשורת). ניתן גם לומר שמדינת ישראל התנתה את מתן התשלום באי קבלת כל אחריות מצידה לאירועים המצערים.
עם זאת, יש לומר כי בכל הסכם פשרה בנזיקין בבתי המשפט, בדרך כלל מופיע סעיף סטנדרטי האומר כי התשלום יתבצע "ללא הודאה באחריות או בחבות" מצד המזיק.
אין בהעדר הודאה מצד המזיק כדי לכסות על העובדה כי רק מי שגרם לנזק משלם בסופו של דבר את פיצויי הנזיקין והתשלום מהווה הוכחה לכך מעבר למתן הודאה פורמלית.
למרבה הצער, לא ניתן להתעלם מהתחושה כי הסכום של 21,000,000 דולר לכשעצמו הגבוה פי 4 או פי 5 ממה שניתן היה לקבל בתביעת פיצויים מבית משפט כלשהו (למעט אולי בארה"ב בהנחה שהיה נקבע שם שישראל אשמה במה שהתרחש, הנחה מרחיקת לכת ביותר, שכן אפילו ועדת החקירה של האו"ם קבעה שלישראל יש זכות במשפט הבינלאומי להטיל מצור על עזה), מגלם בתוכו הודאה מצד מדינת ישראל באשמתה למה שהתרחש, ללא כל הצדקה, (ובזכות הטרוריסטים לפיצויים עונשיים, לא פחות!) דבר המהווה תקדים חמור וקטליזטור לתביעות דומות בעתיד.
