שלוש שנים לאחר שנהגה - קורם המאגר הביומטרי בישראל עור וגידים, ועומד להפוך לחלק בלתי נפרד מחיינו היומיומיים. על-פי החלטת שר הפנים,
אריה דרעי, יותנה משנת 2017 חידושם של תעודת-זהות ודרכון בהיותם בעלי תווית ביומטרית.
עם זאת לא ניתן עדיין להימלט מן הביקורת הקשה המוטחת נגד המאגר מצד רבים וטובים במדינה. אלה מתעקשים להזהיר שהפעלתו עלולה לפגוע קשות בפרטיותו של האזרח הישראלי ולהביא לזליגתו של מידע לא רצוי לידיהם של מקורות מפוקפקים. משפטנים לא מעטים, ובהם שופטים ומדענים בכירים בארץ, כבר הביעו סלידה מהנהגתו של מאגר שכזה.
כך או אחרת מהווה המאגר הביומטרי סימפטום ברור לנוכחותו של "
האח הגדול" בחיינו. לכאורה אמור אומנם השבב האלקטרוני, שביסודו של המאגר, להתמודד עם מכת הזיופים הקשה של דרכונים ותעודות-זהות, שהנוסחה לייצורם הבלתי-חוקי פוצחה עוד לפני שנים אחדות. אלא שיעילותו של השבב עדיין לא הוכיחה עצמה והספקות עולים על הבטיחות המובטחת כביכול. .
הסכנה למען הגילוי הנאות מן הראוי להודות שניתן לנפק תעודות חכמות, גם ללא קיומו של מאגר ביומטרי. הדבר מתאפשר באמצעים טכנולוגיים זמינים, זולים, בטוחים יותר וחודרניים פחות, כמקובל בעולם המערבי של היום.
כל בר-בי-רב מודע לעובדה שקיומו של מאגר ביומטרי לא רק עלול לפגוע בכבוד האדם ובפרטיותו, אלא יש בו גם כדי לסכן את ביטחון המדינה ותושביה. אם, חלילה, ידלוף מאגר שכזה לידיה של מדינה עויינת - היא תוכל לזהות בקלות כל אזרח ישראלי שנכנס בשעריה בדרכון זר, וזאת על-פי טביעת-אצבעותיו.
למותר לציין שבשום מדינה דמוקרטית בעולם של היום אין עדיין תקדים שכזה. כמה חבל משום כך שדווקא ישראל היא זו שנגררת עכשיו לשיטות-מעקב מפוקפקות, שרחוקות מלהיות כוס התה של משטרים נאורים בעולם, ושזכויותיו של האזרח הקטן הן קודש ונר לרגליהם.
