בחלק א' דיברנו על הגבולות הפרוצים. אולי לא מיותר להבהיר שלא התייחסנו לגבולות גשמיים אלא לגבולות רוחניים-תודעתיים. כי בסופו של דבר התודעה היא המעצבת את המציאות ולא להפך. שהרי לכל מציאות גשמית יש שורש רוחני והדברים אמורים בבירור בפרשת השבוע שלנו. למשל במכת הנחשים שנשכו והמיתו (במדבר כא): [ח] וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי. (רש"י): וכי נחש ממית או מחיה? אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים. המכה באה כתוצאה מניתוק תודעתי שהתבטא בתלונות קנטרניות, וחיבור מחודש היווה את התרופה. יש בפרשה דוגמאות נוספות. מוזמנים לעיין.
אין הרתעה ואחרי שדיברנו על טישטוש הגבולות כגורם לרפיסות שלנו ביחס לטרור, השאלה הבסיסית מעבר להסברים המלומדים היא: מדוע אין המערכת פועלת להרתיע את תאבי הרצח? אומנם לכאורה הורסים את בתי המשפחות, אבל זה רק לאחר מעשה, וגם ההריסה היא חלקית במקרה הטוב. שלא לדבר על כך שאין פה פגיעה אמיתית במשפחות הרוצחים, מכיוון שיש מי שדואג להם לפיצוי כספי נדיב כך שכבר למחרת ההריסה לכאורה, הם מתחילים לבנות את ביתם מחדש. אז לא רק שאינם מורתעים מהריסה צפויה, הם מצפים להטבות הכלכליות שיזכו להן כתוצאה ממעשהו של בן משפחתם. כי הרי אין להם שום יחס חיובי לחיים מעבר לאינסטינקט הטבעי של כל בעל חי, הם מקדשים את המוות.
בורחים מאחריות כאמור בחלק א', קטונתי מהבין את ההתנהלות שלנו מול הרוצחים בשם אללה. ובכל זאת, מה עם הניסיון שהיה אמור להצטבר אצלנו? הרי אין זו הפעם הראשונה שהערבים משקיעים מאמץ לרצוח יהודים, ובעבר התמודדנו עם התופעה הזאת לא אחת ודי בהצלחה יש לומר. אלא שבמקרים ההם היה מי שלקח אחריות, היום אין. היום בורחים מאחריות ועושים זאת בסיוע צירוף המלים "מפגע בודד". הגדיל לעשות האיש המתהדר בתואר 'נשיא המדינה' באמרו כי "ההנהגה הפלשתינית אחראית לעצור את הטרור" וחוששני שבחוגי ההנהגה דעתו אינה דעת יחיד. יש סימנים ברורים לכך שזו הדעה השלטת גם בצמרת צה"ל. לכן כל הצבא מגויס כי לא יודעים מראש מהיכן יגיח המפגע הבודד.
היחס לחזיר בין המצוות שהשכל האנושי מתקשה להבין, כלומר החוקים של התורה, מונים חכמינו גם את האיסור על אכילת חזיר. לגביו אמרו חכמינו "למה נקרא שמו חזיר - שעתיד לחזור". לא ננסה להבין כעת מה בדיוק הכוונה, רק נזכיר שבציבורים השונים היחס לחיית הבית הזאת תופס את הקצוות. אצלנו הוא מכונה "דבר אחר" כי נמנעו אפילו מלהזכירו בשמו בגלל הצביעות המיוחסת לו. הנוצרים מאוד אוהבים אותו בעיקר בצלחת. והמוסלמים, אלה שככל הנראה לא ראו חיה כזאת מעולם כי האזור שלהם אינו בית גידול טבעי עבורה, מייחסים לו כוחות-על שליליים. ובין יתר אמונותיהם ביחס למה שקורה לג'יהאדיסט לאחר המוות, אומרים שאם גופתו נגעה בחזיר הוא כבר לא יוכל להכנס לגן עדן.
מהלך מונע אז הנה לנו מהלך מונע ביחס לג'יהאדיסטים המבקשים לרכוש כרטיס כניסה לגן עדן באמצעות רצח של יהודים, גם אם הם תינוקות ר"ל. נבטיח להם קבורה בתוך שק העשוי מעור חזיר. וזה ממש לא מסובך. שמעתי שיש בארץ חווה או שתים לגידול חזירים, וגם אם אין - אפשר לייבא עורות כאלה בזמן קצר. ואז, מספיק שמי שתפקידם לטפל בפגרי הרוצחים יודיעו שכבר נרכשו שניים שלושה עורות והוכנו מהם שקי קבורה עבורם. ובשביל מהלך כזה המערכת אפילו לא צריכה לשנות את דרכה ולקחת אחריות על חיי הכפופים לה. היא יכולה להמשיך לגלגל את האחריות אל הרשעות הפלשתינית ובאותו הזמן לדכא את יצר הרצח אצל הרשעים. צריכים רק לרצות בחיים של היהודים.
שלא יקחו אחריות שהרי אם יקחו אחריות, יצטרכו להתמודד עם המטיפים במסגדים - גם באזורים שאינם כלולים בהגדרה "שטח כבוש" - שבלי כל חשש מטיפים בגלוי לרצח יהודים. יצטרכו להתמודד עם "חומר הלימוד" במדרסות, שמגיל אפס מחנכות לשנאה ולרצח. אם יקחו אחריות יצטרכו לעצור את המימון לרוצחים, למשפחותיהם, למפעיליהם ולמסיתיהם. וזה, כבר הבנו, גדול עליהם. כי למי יש את הזכות לקבוע מה מותר ומה אסור ומהו הגבול ביניהם? אז מכיוון שהגבולות לא ברורים בכלל, בעצם לא קיימים כנ"ל, אי-אפשר לנקוט בשום פעולה, "שב ואל תעשה עדיף". אלא שבינתיים נשפך פה דם יהודי לרוב הי"ד, והם אינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם כל עוד לא הודיעו שמחזירים את החזיר.
