הרפורמה המקורית הייתה ניסיון להתמודד עם הפרוטסטנטיות וההשכלה במערב אירופה. דמויות רפורמיות ראשונות היו גבריאל רייסר, אברהם גייגר - אנשים שמאסו ביהדות המסורתית והלכו שבי אחר ה"נאורות" החילונית בגרמניה. מהלותרניות הם לקחו את המושג "רפורמה" אבל רוקנו אותו מתוכנו. לותר הציג שיטה, הציג מחויבות לעקרונות מסוימים, מוטעים ככל שיהיו. הרפורמה היהודית סירבה להתחייב לכל עיקרון (20% מהראבייס" אינם מאמינים באלוהים) וקיבעה את עצמה בתור תנועה חברתית, או הלך נפש, של מיצוע בין התרבות היהודית ולתרבות המערב ולנצרות. הלך נפש של נוחות, של התאמה לסביבה הנוצרית, של פורקן לרגשות רליגיוזיים. כיוון שהעמדה הרפורמית אינה שיטה, היא נוקטת בעמדה פרזיטית לשיטות אחרות: יש שבת, אזי הרפורמים ממציאים שבת לייט, השכנים נוסעים לכנסיה - אז גם אנחנו נוסעים למין כנסיה, יש פמיניזם, אז גם אנחנו סוג של פמיניסטים. האווירה התקשורתית מחייבת סטיות מין, אזי גם הרפורמים בעד סטיות מין.
על העמדת הפנים אנו משלמים פעמיים: פעם מצד היהדות, שמחליפה את האמת בצעצועי פלסטיק, ובשם הנוחות משמידה רוחנית בהמון את בית ישראל. סטטיסטיקה חברתית בארה"ב מראה כי מיהודי המגדיר עצמו אורתודוכסי יש בממוצע אחרי 4 דורות כ-2,500 יהודים בממוצע, ומרפורמי אחד נותרים אחרי דור רביעי 13, כן רק שלושה עשר יהודים בממוצע. יש כאן תהליך הונאה שבשמו מוצע תחליף יהדות ומושמדת היהדות. כבר לא צריך להשמיד יהודים.
ומאידך - על-אף הרצון האובססיבי של הרפורמים לעמוד בקריטריונים של הנאורות והקדמה האירופיים ולאפשר קרבת דעת ואופי בין החיים היהודיים והנוצריים, ולמען זה עסוקה היא הרפורמה מראשית דרכה בטשטוש ההבדלים התרבותיים, דווקא במקביל למדיניות זו, פרצה האנטישמיות בעוצמה הזוועתית ביותר בהיסטוריה, כפי שנראתה באירופה במאה השנים האחרונות.
שואלים התמימים: מדוע חוסר השיח, חוסר הסובלנות, חוסר הנכונות להכיר ביהודים גם אם דעתם שונה?
הבעיה עם יהודים אלה היא אותה בעיה כמו עם ישו, היהודי מנצרת. נשיאת דגל מתחזה היא מאוד מסוכנת למקור. כאשר ה"חפיף" מתחזה לשיטה, זוהי מחצית הדרך לנצרות. נשיאת דגל הרפורמה היא מתן היתר למופקרות, לנהנתנות, לחוסר שיטה - בשם היהדות.
יושבים לאכול צהריים רק כמה דוגמאות: תחת דגל הרפורמה דרשו מהיהודים להיות גרמנים לפני 200 שנה, ואמריקנים לפני 100 שנה. הרפורמה דרשה למחוק את ציון וירושלים מסידור התפילה, הרפורמה בזה לציונות ולשיבת ציון. ברפורמה התנכרו ליהודי אירופה בשואה ("הם עם אחר"), ברפורמה נוסעים לבית הכנסת ביום כיפור ואח"כ יושבים לאכול צהריים, ברפורמה חוגגים לכלב בר מצוה, מחתנים יהודים ונוצרים, מחתנים שני גברים ושתי נשים, אירוע עליו חרבה סדום. כן נכון, במסגרת הטירוף והעדר השיטה יש גם לפעמים רפורמים ציונים, ואוכלים כשר, ואוהבי ישראל, ואינטלקטואלים - אבל השיטה היא בדיחה.
עכשיו אנו נמצאים במדינת ישראל, ומצב הנפש הרפורמי פועל בגוון מחודש. השבת מבחינתם היא "שבת ישראלית", עם כלי נגינה, ים ומטקות. יהודה ושומרון הם נושא מעייף, ולכן כדאי לוותר, ו
האיחוד האירופי נגד האופי היהודי של המדינה אז גם כאן נלך אתם, כי זו השיטה, חנופה.
אם בגולה הסכנה הייתה רוחנית וקהילתית, במדינת ישראל סכנות ההשמדה ה"רכה" הופכות להיות מאוד מעשיות ופוליטיות. כוחות רבים רוצים בהעלמות מדינת ישראל, משתמשים בתמימותם של ה"אידיוטים השימושיים", ובאמצעות תיקוני חקיקה הופכים את הרפורמים לסוס טרויאני המשתתף בתוכנית הביטול של מדינת ישראל.
מתוך הבנה כי העם היהודי משלב דת ולאום, יש פריבילגיות רבות לדת היהודית במדינת ישראל. גורמים בממשלות אירופה, ארה"ב, קרנות "החברה הפתוחה", קרן פורד, והקרן החדשה פועלות במובן זה בשתי חזיתות: הראשונה - ביטול המיוחדות של המדינה, הפיכת כל חקיקה יהודית ל"גזענית", ובחזית השנייה הסכמה לכאורה עם כל החקיקה הדתית, רק הכנסת הזומבי האידאולוגי, הקבוצה הריקה הרעיונית ששמה רפורמה בתור "יהדות". כך נוכל דרך החקיקה הדתית לקבל תקציבים למיליונים, להרצות לחיילי צה"ל, לגייר מאה אלף סודנים, להכריז בשם היהדות כי פלשתין חשובה מיהודה ושומרון, ולאפשר לנשים עם זקן ותפילין להתפלל בכותל.
תסריט הבלהות הרפורמי נראה מנוגד מאוד לפעילותם הנגלית בציבוריות הישראלית: זו מפורסמת בידיעות על ישיבות בכנסת, מקהלות בבית כנסת, גברים מעונבים, נשים דעתניות, מודעות אסתטיות הקוראות לערבי עיון נעימים... ניקח משל לתהליך המסוכן של הולכת השולל: פתרון חדש נגד נמלים יצא לשוק, בו הנמלים אוכלות ג'ל מתוק, ושמחות בו, מעבירות אותו לקן, ורק אז הוא נהפך לרעל ומשמיד את כל קן הנמלים. הרפורמים מאכילים אותנו בפיתיונות מתוקים אינספור: רעות דתית-חילונית, שפה משותפת עם הנצרות, סובלנות, ופתיחות ואסתטיות, ובריחה ממלחמות, ושוויון, ומוזיקה ותיאטרון. והכל הופך לרעל המפרק את היהדות. אך כאן הסכנה היא לא רק להמבורג או לונג איילנד, אלא למדינת ישראל ולעם היהודי כולו.
