"וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים" (כד,ב)
"ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין" (רש"י)
חזון השבטיות העדתית כבר מזמן אני הוגה את
חזון המדינה היהודית השבטית, כפי שראה בלעם, גיבור פרשתנו, "
כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין - ותהי עליו רוח אלקים" (כמצוטט לעיל). בספר במדבר עם ישראל מסודר לשבטיו "איש על מחנהו ואיש על דגלו" (במדבר א,נב), במבנה אלקי אידיאלי. בפרשות הבאות נקרא על תיחום גאוגרפי עצמאי לכל שבט, והרי לנו אתגר לדורות בכלל ולימינו בפרט.
מקובלנו מפי
רבי חיים ויטאל, מגדולי המקובלים, כי "בעניין הזה אמר לי מורי [=האר"י] ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים,
וכל שבט ושבט עולה תפילתו דרך שער א' מיוחד לו. והוא סוד י"ב שערים הנזכר בסוף יחזקאל".
אתגר זה מדבר אלי אך אסתפק בחלוקה דואלית בלבד, המבחינה
בין ספרדים לאשכנזים. בשלב זה לא נכנס לחלוקה פנימית מובחנת בכל מיגזר ומיגזר, כמו תימנים והונגרים, טוניסאים ואמריקנים, אתיופים ורוסים וכיו"ב. אגב, אם נדקדק נמצא י"ב תת-עדות בכל מיגזר ומיגזר, כמבואר בספרי חבלה המיוחסים לגורי האר"י הקדוש. אדגיש שאינני נגד אינטגרציה בינ-עדתית, חלילה, או 'נישואי תערובת' כשהם ללא עזרת שדכנים (זה קורה אצל החברים הכי טובים שלי. וגם אצלי במשפחה...). אבל עלינו להפנים שעם ישראל הוא מוכוון שבטיות, והפסיפס של "אינן מעורבין" הוא היוצר הרמוניה מבורכת.
הפרדה כאן ועכשיו גם אם אתגר זה לא ניתן כיום למימוש רחב, לפחות
נתחיל בחיים הדתיים, התרבותיים והחינוכיים. לכן, כל בוגר בן 18 יצטרך להגדיר את עצמו: ספרדי? אשכנזי? ואם הוא בן ל'נישואי תערובת' אציע לאפשר זכות הגדרה עצמית לכל אדם, מבלי לקבוע מסמרות האם לפי האב או האם. הוי אומר, במשפחה יכולים לדור בכפיפה אחת אחים ואחיות המובחנים ביניהם בשיוכם השבטי (ה'עדתי'). סו"ס עם אחד אנחנו...
כנגזרת מחזון זה יש להלחם(!) על הקמת
שתי מערכות חינוך נפרדות בכל רמות החינוך ובעיקר הדתי (ברוח 'ועדת ביטון' שהמליצה על איוש המועצה להשכלה גבוהה במחצית 'ספרדים'. עמדתי היא פשוטה ויעילה יותר:
שתי מועצות להשכלה גבוהה. אגב, חזון זה יפתור כפתור ופרח את הסקנדלים בסימינרים החרדיים המפלים, ולא יאפשר לנבחרי
ש"ס לשלוח ילדיהם למוסדות אשכנזים לשמחת לב בוחריהם. כמו-כן, יש להקים
שני משרדי תרבות, אחד בראשות השרה רגב הספרדיה ושני בראשות מישהו/מישהי ממפלגת הרוסים ידועי התרבות.
והיהלום בכתר החזון; שתי רבנויות נפרדות, ראשיות ומקומיות, שתי מועצות דתיות נפרדות בכל אתר ואתר,
מקוואות נפרדות המאויישות בבלניות תואמות, וכמובן
בתי עלמין נפרדים (אם מסובך אפשר חלקות נפרדות. עדין אין לי תשובה חד-משמעית כיצד יקברו בני זוג דואליים). ועל הכל כשרויות נפרדות, בחקיקה!
והדובדבן שבקצפת - שתי אשכולות בתי"ד איזוריים ובי"ד גדול-לערעורים על טהרת הדיינים השבטיים. בכך יוגשם חזון חז"ל: "שופטים לכל שבט ושבט מניין? תלמוד לומר שופטים לשבטיך" (סנהדרין טז,ב). ותוך כדי ציטוט מימרא זו עולה בדעתי להרחיב את יריעת החזון השבטי גם למשטרה כפי שנאמר שם בהמשך: "שוטרים לכל שבט ושבט מניין? תלמוד לומר שוטרים לשבטיך". ואולי גם מד"א, כבאות וכליאה כלולים באתגר החזוני? ימים יגידו!
ועתה נבאר לקורא/ת הנבון/ה שהצליח/ה לקרוא את
השטויות שכתבתי עד כאן, מה הביאני לכך? שני פרסומים בשבוע שקדם לכתיבת השורות; כבר הזכרתי את 'ועדת ביטון' שלא הסתפקה בהמלצה לתיגבור תכני המזרח בבתה"ס ודרשה איוש המועצה להשכלה גבוהה חצי-חצי. ובעיקר, פורסם כי
ש"ס דורשת, באמצעות הראשל"צ, שבביה"ד הגדול יכהן 'רוב ספרדי', 5 מתוך 9. ואם לאו, 'תמות נפשי עם פלשתים' וביה"ד הגדול יחדל להתקיים, כפי שקבע הבג"ץ. אם הדברים נכונים צריך 'לדפוק על השולחן', 'לעכב הקריאה' ולצווח;
מה לי דיין ספרדי או אשכנזי מבחינת מהות תפקידו? מילא ברבנות קהילה יש מקום לזיקת העדה, אך לדון? מה הקשר? [ובל נחשוד בש"ס שהיא להוטה לספק ג'ובים למקורבים, חלילה]. ומי שחושב שמינוי דיין זו פריבילגיה פוליטית מוזמן לקרוא את
מאמרו של הרב אריאל בראלי בתחומין האחרון (ל"ו) "בחירת דיינים כהלכה"...
