עדיין לא יבשה הדיו על פרשיות המין הרבות במשטרה, ובאה פרשת תא"ל אופק בוכריס כדי להזכיר למי ששכח שפרשיות-מין דומות אינן נעדרות גם מצה"ל. אלא בעוד שבעבר הן היו בגדר של נורמה מוכרת, שעברו איתן לסדר היום - השתנתה בינתיים לחלוטין ההתייחסות אליהן, וכיום ממצים עימן את הדין בחומרה. לא עוד מין חופשי, כמקודם, בין המפקד למי שכפופה לו, מבלי שהעונש על כך ימוצה.
גם בצה"ל וגם במשטרה אמורים הדברים במפקדים עתירי-זכויות, פייטרים בדם בלב ובנפש, שלוחמים ללא חת לביטחון המדינה, אבל עם זאת נתפסים בקלונם. משטרה וצבא הם, מעצם טבעם, גופים הירארכיים-כפייתיים, ובתור שכאלה משליטים את כוחם לא רק על פקודיהם מבחוץ, אלא גם על מי שנתונים למרותם הפנימית, ובמקרה הנדון - על חיילות כשוטרות.
ניצול בזוי אין זה סוד שלא אחת גורמת המערכת ההירארכית הזאת לשיתוקו המוחלט של קורבן העבירה. מעבר לפערים ביחסי הכוחות הפיזיים, הרי שבמרבית המקרים מביטה הכפופה אל המפקד שלה בהערצה בלתי-מסויגת, כשבעיניה הוא משמש דמות לחיקוי, לסמל ולגבורה, ובתור שכזה - את פיו אין ממרים.
אלא שהדברים אמורים כאן בניצול בזוי ומביש של יחסי-מרות לצורך פגיעה מינית שקופה, שמעבר לעבירה החמורה כשלעצמה, היא גם לוקה בפגם מוסרי וערכי.
תהא אשר תהא התוצאה - בדומה למשטרה, גם רשויות הצבא נדרשות לבדק-בית מיידי ולנקיטת פעולות ממשיות, שיהא בהן כדי למזער, עד כמה שאפשר, את התופעה הבזויה והמכוערת של החפצת-נשים. אחרי ככלות הכל, כוחם של צבא ומשטרה לא נמדד רק בעוצמתם הפיזית, אלא לא פחות מכך גם במוסריותם ובערכיהם האנושיים.
