דונלד טראמפ הוא המועמד המועדף על הימין בארץ, מתוך עוינות לאובמה ובשל העובדה שבישראל יש אהדה רבה יותר למפלגה הרפובליקנית, מסיבות שלא יידונו כאן. אין לי כוונה להתייחס לאהדה או לחוסר אהדה למועמד זה או אחר. ברצוני להסביר מדוע טראמפ מסוכן לישראל על בסיס השקפת עולמו כפי שהבהיר אותה גם בנאומו בוועידת המפלגה ובהזדמנויות נוספות.
בנאומו בוועידת המפלגה הרפובליקנית ובאמירות נוספות שלו לא הותיר טראמפ מקום לספק ביחס לגישתו הבדלנית בנוסח הישן. לארצות הברית אין עניין לעסוק באופי משטרים אחרים ובשמירת זכויות האדם בעולם. יתר על כן אין לה מחויבות להסכמים שבהם היא קשורה, ובראש ובראשונה אין לה מחויבות מוחלטת לחברות בברית נאטו. בכל מצב תנהג ארצות הברית לפי האינטרסים שלה.
טראמפ העלה מהאוב את הסיסמה "אמריקה תחילה" לסיסמה זו יש קונוטציה היסטורית שלילית ברורה אולם אין צורך לעשות אנלוגיות שטחיות. התחושה שטראפ מביא לפוליטיקה את הגישה העסקית של quid pro quo שמשמעה דבר תמורת דבר, טובה תחת טובה, או בלשונו של נתניהו "יתנו יקבלו".
בשורה חשובה מי שסבור שישראל היא חריג להשקפתו של טראמפ טועה בהחלט. המועמד הזה לא מדבר על ערכים משותפים ומחויבות היסטורית ל"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". טראמפ יבחן את ישראל לפי מידת נכונותה לגמול לארצות הברית על תמיכתה.
כך למשל הוא הבטיח למשל שישראל וארצות הברית ימגרו את דאעש וכבר "רמז" על דרישתו שנשתתף/נתערב במלחמה, שאין לנו כל עניין להיות מעורבים בה. כנראה מועיד טראמפ לישראל את התפקיד שהוועידה אירן לחיזבאללה בסוריה - בשר תותחים.
דבריו של טראמפ הם ללא ספק בשורה חשובה מאוד לפוטין שקיבל כעת היתר לפעול כרצונו במזרח אירופה, מאחר שברור שאין בכוונתו של טראמפ להסתבך בעזרה למדינות שכנות לרוסיה. זו בשורה רעה מאוד לאוקראינה ולמדינות הבלטיות ואולי גם לשאר מדינות ברית ורשה ז"ל. מדינות אלו ציפו לגיבוי של ארצות הברית ותחת שלטונו של טראמפ ספק רב אם יקבלו אותו.
תקיף וברור אפשר לטעון שמדובר רק בהצהרות בחירות אולם הצהרות כאלו מעידות על קו חשיבה וכן, להבנתי, על חוסר אחריות ברמה הגובלת בהפקרות. ארצות הברית בוודאי רשאית לתבוע ממדינות
האיחוד האירופי לדוגמה להגדיל את הוצאות הביטחון שלהן. היא רשאית לשקול את עמדתה ביחס להיקף התחייבותה בעתיד - הכל צריך להיעשות בצינורות מקובלים ומבלי לחשוף אותן לסיכונים עקב הצהרות פזיזות.
הצהרות לא זהירות יכולה להיות להן משמעות הרת אסון. כיום למשל ידוע כי אחת הסיבות העיקריות למלחמת קוריאה ב-1950 הייתה נעוצה בכך ששר החוץ של ארצות הברית מתח בהצהרה פומבית את קו הגבול של האינטרסים האמריקנים באוקיאנוס השקט לפני המלחמה והותיר בברור את קוריאה מחוצה לו. מה יכלו הצפון קוריאנים והרוסים להבין מאמירה זו? הם הבינו שאיש לא יתרגש אם
קוריאה הצפונית תכבוש את
קוריאה הדרומית וזה מה שקרה. ייתכן מאוד שקן תקיף וברור היה מונע את ההידרדרות הזו שתוצאותיה ניכרים עד היום.
שר החוץ הבריטי במאה ה-19 פאלמרסטון אמר ש "לבריטניה אין בעלות ברית קבועות, רק אינטרסים קבועים" מאז אומצה אמירה זו על-ידי מדינאים רבים בשינויים המחויבים. אף על-פי כן מדינות ובמיוחד מעצמות על אינן יכולות להתנהל כמו חברה עסקית - דרך פעולתן חייבת להיות שונה בתכלית. מעצמות על חייבות לצפות ולתכנן לטווחים ארוכים ולהבי שלעתים כלל לא ניתן להעריך את הרווח או ההפסד אלא לאחר שנים לא מעטות.
מדינות המערב מאז מלחמת העולם הראשונה הבינה ארצות הברית במידה הולכת וגוברת שבטחונה ושגשוגה קשור קשר בל יינתק בשגשוג המשטרים הדמוקרטיים ושלא ניתן לבסס מדיניות חוץ, המיועדת לטווחים ארוכים, על העיקרון של "דבר תמורת דבר". מכוח הבנה זו שיקמה ארצות הברית את מדינות אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה [ תוכנית מרשל] וערבה לביטחונן כשותפה המרכזית בברית נאטו. בראייה היסטורית מדיניות זו שירתה היטב את האינטרסים האמריקנים ואת שלומן של מדינות המערב.
כעת קיים חשש ממשי שייבחר לכהונת נשיא ארצות הברת מועמד שהמורשת של מדיניות החוץ האמריקנית זרה לו והוא עוין למרכיביה היסודיים. אין בי כל אהדה מיוחדת ל
הילרי קלינטון וכנראה גם רב האמריקנים אינם משתגעים עליה. בחיים נדרש לא אחת לבחור לעתים בין אפשרויות לא מלבבות. אנו לא בוחרים את נשיא ארצות הברית אבל חובה עלינו, אל מול מקהלת המריעים לטראמפ בארצנו, להבהיר שהילרי קלינטון היא מועמדת עדיפה.
