והדם רותח. איני מכיר את הילד, איני קרוב משפחה שלו, אולם כאשר שוכחים ילד בבית כולם נזעקים. כאשר ילד קטן חסר כוח נשכח באוטו ביום לוהט ומת ביסורים שאין גדולים מהם, זה נשכח כעבור יום או יומיים.
מדוע שר התחבורה אינו מכנס את הפורומים המתאימים על-מנת לטכס עצה ולתקן תקנות מתאימות שימנעו את הפגע הזה שנפל עלינו לא משמים כי ביד אדם הוא. והיכן נאלם קולה של המועצה למען הילד. מדוע אינם מרעידים את אמות הסיפים.
ראשית צריך להטיל את האחריות על ההורים. כל פעם כשקורה כזה מקרה חוקרים אותם ופוטרים אותם מעונש, כי אומרים הם את שלהם כבר קיבלו. זה לא נכון! הדרך הזו מביאה למקרים נוספים של שכחה, והחודשים האחרונים רק מלמדים שהתופעה נמשכת.
אמצעים פשוטים בואו נתחיל מאמצעים פשוטים. האבא לקח את הילד לגן, האימא מתקשרת אליו כעבור חצי שעה לוודא אם הוא אכן הביא אותו, הכל לפי מרחק הנסיעה. במקום קרוב יותר אזי השיחה תהיה בזמן קצר יותר. הגננת או הסייעת שרואות שילד אלמוני לא התיצב לגן בשעה היעודה יתקשרו לאימא או לאבא לשאול לשלומו של הילד, ואולי יסתבר כי הוא צריך להיות בגן, וזה ידליק נורות אדומות להורים הלא מודאגים.
אשתי הציעה כי תקשר חגורה מיוחדת כמו חגורות הבטיחות לנהג לצורך בקרה ותזכורת כי יש ילד באוטו. נהג אוטובוס גם הוא צריך לזכור לבדוק האת האוטו לפני סיום הנסיעה, שלא לדבר על מיניבוסים מוניות ועוד, וכן כי תהיה מדבקה מיוחדת שתודבק על החלון הקדמי מול הנהג בו יכתב
ילד באוטו אל תשכח.
לשקול מחדש הושבת ילדים בקדמת האוטו ליד הנהג, על-מנת לא לשכוח אותם, נכון יש כאן בעיית בטיחות ועל כן אני מציע לשקול את היתרונות והחסרונות ולהחליט בהתאם, תינוק בעריסה מותר גם כיום.
זוהי שעת חרום לא מדובר בכבישים אדומים שאין תקציב לשפר אותם, לא במעקות בטיחות שצריכים תקציב ותכנון, לא הרחבת כבישים, מדובר בחיי ילדינו וזה בידינו, לא בידי אף אחד הורים תתעוררו ההפקרות הזאת צריכה להפסק.
