זה כבר הפך לעובדה: כל זוג רביעי בישראל מתגרש. הסטטיסטיקה העדכנית מעידה בעליל שמעל עשרת-אלפים איש מתגרשים בשנה, וכי העיר תל אביב מחזיקה בשיא הזוגות המוצאים את דרכם אל הגט. עוד מעידים הנתונים הסטטיסטיים כי מאות זוגות בארץ מגיעים אל מדרגות הרבנות במרוצת השנה הראשונה לנישואיהם ומפרקים במהלכה את החבילה המשותפת שלהם.
כך או אחרת, אין צל של ספק שגירושים נחשבים לאירוע מעציב. אלא שבדרך מסתמנות חדשות רעות עוד יותר, לפיהן הולכת ופוחתת משנה לשנה מגמת ברית הנישואין, ככל שהמדובר בציבור חילוני. מסתבר כי רבים בציבור זה מעדיפים כיום את החיים בצוותא, מבלי לקבל עליהם את עולה של טבעת-קידושים, בעוד לא מעטים אחרים עושים עוד צעד אחד לאחור, ומתגוררים בנפרד זה מזו, על-אף הזוגיות הקיימת לפחות להלכה ביניהם.
מגמה כללית משיחות שקיימתי עם שלושה פסיכולוגים, עולה כי המגמה הישראלית אינה ייחודית והיא רווחת מאוד גם בעולם המערבי, ובמיוחד בארצות-הברית, בריטניה, איטליה וגרמניה, שבהן מסתמנת זה מכבר ירידה משמעותית במספר הנישאים.
אחוז לא מבוטל של צעירים ישראלים ממש "מחרים" כיום את מוסד הנישואין ומעדיף את חיי הרווקות הבלתי-מחייבים. משנה לשנה עולה מספרם של הישראלים, בני ה-40 ומעלה, שגמרו אומר להישאר בסטטוס הרווקות שלהם גם בעתיד, ובעצם לכל ימי חייהם.
בתוך כך גם בולט מספר הגרושים, שהחליטו לפתוח פרק ב' בחייהם, ללא התחייבות לנישואים רשמיים. הם מתרצים זאת, כ"לקח מר מהניסיון האישי" של נישואיהם הקודמים. מסתבר שהם פשוט פוחדים להיתקל פעם נוספת במכשולי העבר, ומקדימים משום כך רפואה למכה, ושומרים על "פרופיל נמוך" של חיים בצוותא.
