הפור נפל. כל קורא משכיל שמצליח לזהות מסרים נסתרים, ילמד מקריאה של בין השיטין בעיתוני המיגזר הדתי לאומי, בשבועיים האחרונים, כי ממשלת ישראל גמרה אומֵר לגרש את כל יהודי עמונה מבתיהם, ולהרוס את היישוב עד היסוד.
כמו על-פי סימן מוסכם מראש, פצחו עיתוני המיגזר הדתי לאומי במסע מילולי לריכוך ציפיותיו של ציבור הקוראים, מממשלת נתניהו-בנט. נראה שהקברניט ושריו מרימים ידיים מול גזירות הבג"ץ, וכל מאמציהם מרוכזים עתה בהכשרת הלבבות לקראת מחדל עמונה של ההנהגה הלאומית. קורא מיומן בוודאי יבחין, שאותו מקור מתדרך בשפה זהה ועם נימוקים זהים, את הציבור הדתי לאומי לקראת הפשע.
וכך פימפמו עיתוני ועלוני המיגזר, שדווקא מעז ייצא מתוק. ואדרבה, דווקא הפשע-נגד-האנושות הזה, פותח מוטת כנפיים אדירה להרחבת ההתיישבות. ולכן צריך למחוא כפיים מול גילויי חוכמת הבייגלה. ועוד מיני נימוקים בדבר ההישגים הנפלאים שיביאו הגירוש וההרס. וחוצמזה, הרי מדובר במכת טבע. כוח עליון.
המולך השמאלני כוח עליון? הצחקתם. אומנם העקירה והמחיקה היא פרי יוזמת הבג"ץ, שפסק שהישוב נבנה על אדמות פרטיות של ערבים פלשתינים. אבל לא כוח עליון. ישנן דרכים לגיטימיות למנוע את העריצות הזו, שאפילו אחד מגדולי חוקרי המשפט בעולם, פרופ' ריצ'ארד פוזנר קבע שהיא לעיתים הופכת לפיראטיות משפטית. פוזנר אומנם כיוון דבריו לנשיא שפרש
אהרן ברק, אך רוח הקודש עדיין מרחפת על פני מגדל השן של כבודם. יקוב הדין.
דרך לגיטימית בהחלט אמור היה להיות חוק ההסדרה, שיעניק בדיעבד הכשר לעמונה. חוק עוקף בג"ץ. אלא שנתניהו, שהתייצב בראש מתנגדי חוק ההסדרה, בהשראת היועהמ"ש מנדלבליט, חושש מפני מה יאמר השמאל. לא מעניין אותו מה חשים בוחריו, מן המחנה הלאומי בכלל, ובפרט האידיוטים השימושיים מקרב הציבור הדתי לאומי, שאותם הוא תמיד מוכן להקריב בפני המוֹלך השמאלני והבג"צי.
שמאלני חונטת המשפט, בגיבוי מנדלבליט, מכרו לנתניהו בדיה, שלפיה חוק ההסדרה ייפגע בדמוקרטיה. כאילו שרק השבוע לא חוקקה הכנסת חוק עוקף בג"ץ, חוק המקוואות, בלחץ החרדים. והעולם לא נזדעזע. ואפילו הדמוקרטיה שרדה את עקיפת הבג"ץ. אז מניין לקחו כל הקשקשנים את הטענה שעבודת החגקיקה של הכנסת הדמוקרטית מסכנת את הדמוקרטיה? חונטת המשפט שכחה לספר לו, שאי חקיקתו של חוק המבטא את רצון הרוב הדמוקרטי, היא זו שמרסקת את הדמוקרטיה, ומכפיפה אותה לעריצותו של מיעוט שיכור כוח, שנטל לעצמו סמכויות שמעולם לא היו לו, ושמעולם לא נבחר בקלפי; וגם אם היה רץ בבחירות, לא היה משיג, ללא ספק, אפילו שמינית מאחוז החסימה.
מנהיגי על ראש הממשלה הראשון בן-גוריון, שנתניהו כל כך רוצה להידמות לו, פעל אחרת נגד העריצות. ב-1948 פינו גורמי הביטחון את יושבי איקרית ובירעם שבגבול לבנון, מטעמים ביטחוניים. הם הבטיחו שזה עניין של כמה שבועות. משחלף הזמן, עתרו המפונים לבג"ץ, וב-1951 זכו בדין: המפונים יוחזרו לבתיהם. ב"ג לא מיצמץ: ההכרעה הושלכה למגירה, בטענה שרק האחראי לביטחון המדינה, הוא המוסמך להכריע בסוגיות הביטחון. 65 שנים חלפו מאז ש'הזקן' לימד דבר או שניים את הבג"ץ דאז, על סמכויותיו ומיגבלותיו.
אבל נתניהו באמת איננו בן-גוריון. זגזגן, הססן, תחמן, מגלומן, נהנתן. הוא אינו בנוי מן החומר שממנו מייצרים מנהיגי על. ועכשיו רק נותר להתווכח אם הוא לא יכול או לא רוצה, לאמץ את תקדים 'הזקן'.
וישנה עוד דרך הידועה כתקנת השבים. אין הורסים בית שהושקעו בו עמל וכספים, אם נבנה
בתום לב על אדמה פרטית. כך נהוג בעולם, וכך מקובל בישראל. במקום לנתוץ את הבית, ולגרום עוולה כפולה ומכופלת, יפוצו הניזוקים שצצו מאוחר מדי, בקרקעות שוות ערך ו/או בפיצוי כספי הוגן. אבל הפטנט הכל כך מוצלח והגיוני הזה לא תקף בעמונה. נתניהו והפירומנים פשוט לא רוצים בו.
אדמות נפקדים עכשיו באים יוזמי כליית עמונה עם פטנט חדש, מבית מדרשו של מנדלבליט, בגיבויה של שרת המשפטים שקד: עמונה אומנם תיעקר, אבל ייבנה למפונים יישוב חדש במורדות הגבעה, בשטחי נפקדים, שבבעלות האפוטרופוס הכללי.
חֶלֶם. לקרוא ולא להאמין. יישוב חי ותוסס שהוקם ביוזמת ממשלת ישראל, עם כל האישורים, יימחק בזדון לב, ומתיישביו הוותיקים ינושלו ויוגלו מנחלותיהם, שלפי פסיקת הבג"ץ שייכות לפלשתינים, רק כדי להקים יישוב חדש על אדמות פלשתינים אחרים. מישהו כאן השתגע. שהרי ממה נפשך, אם התנחלות יהודית על אדמות ערביות אסורה, מדוע תהא מותרת על אדמות נפקדים ערבים?
הבעיה המרכזית של הציונות הדתית עם נתניהו, אינה רק עמונה. הציונות הדתית נמצאת אצלו תמיד בסוף התור. הוא לא יעז להסתבך עם יפיופי הנפש למיניהם, כשמדובר למשל בפינוי התנחלויות ערביות לא חוקיות עם פסקי דין חלוטים, אבל יעקור אזרחים נורמטיביים, משלמי מיסים ומשרתים בצה"ל, רק בשל גחמה כוחנית תמוהה.
שמאל קיצוני הוא גם נזהר מלהסתבך עם החרדים שסוחטים אותו כלימון מרוט. כך למשל גיבה את חוצפת העסקנים החרדים, שהטילו וטו על מועמדים מסוימים מן
המחנה הציוני-דתי לכהונת דיינים, רק מפני שהם קשורים בעמותת 'צֹהר'; וכך נכנע להם בסוגיית לימודי הליבה (יחד עם שר החינוך בנט), למרות שברור כשמש, שללא לימודי ליבה ובהיעדר ידע רלוונטי לפרנסתם, ייהפכו בוגרי החינוך החרדי לנטל על הציבור השפוי.
כך גם לגבי הדברים החדים כתער שהציף הרב יגאל לווינשטיין לגבי השמאלת צה"ל (ונניח לרגע לביטוי בעייתי אחד בדבריו הנוקבים). נתניהו יכול היה בדרכים משלו, לסכל ביקוריהם הכפויים של חיילי צה"ל במוסדות הלה"טבים, במאורות המסתננים, בכנסיות ובמיסגדים, ולייבש את שוטפי המוח הרדיקלים, אירגוני השמאל בינ"ה, מכון הרטמן ודומיהם, שנכפים על החיילים בסמינרים הצבאיים. אילו רק רצה.
אבל מאימתי נתניהו באמת רוצה להתחשב במאוויי המחנה הדתי לאומי? הם, ככלות הכל, לא ערבים ולא חרדים, לא שמאל קיצוני ולא רפורמים, לא אירופים ולא אמריקנים. הם רק אידיוטים שימושיים, שמצויים תמיד בכיסו, ותמיד אפשר לזכות בקולם ביום הבוחר, ואחר כך להעביר את קולותיהם – לערבים, לחרדים, לרפורמים, לשמאלנים, לאמריקנים, לאירופים. האידיוטים השימושיים ממשיכים בכל מקרה לרקד סביב האל שהכזיב.
