פשוט שירות כפי שפורסם, ישראל נושאת בתואר המפוקפק כשיאנית הצפיפות בכבישים. והממשלה, כדרכה מיהרה לתפוס טרמפ על נתון מעיק זה והציעה, איך לא, 'אגרת גודש', כאילו לא די לאזרחי המדינה ממעמסת המיסים הישירים והעקיפים ושפע האגרות שהם כורעים תחתיה. העיקר לשלשל עוד כמה מאות מיליוני שקלים לקופה הציבורית מכיס התושבים.
אם באמת מטרתה של הממשלה לעודד שימוש בתחבורה ציבורית, כדי לצמצם את העומס בכבישים, לא זו הדרך. ראוי להוזיל משמעותית את תעריפי הנסיעה ולשפר את השירות בכל הפרמטרים: זמינוּת גבוהה, נגישוּת נוחה בכל אזור, תגבור צי האוטובוסים והרכבות, כדי למנוע צפיפות בהם, נהגים אדיבים ועוד. רק תנאים אטרקטיביים ישכנעו את הציבור לנטוש את רכבם הפרטי לטובת השימוש בתחבורה הציבורית. וּבא לדרכי ציון גואל.
שינוי אסטרטגי כפי שפורסם, בחודש וחצי האחרונים, נפטרו 5 תינוקות - מספר שיא - כתוצאה משיכחתם ברכב. ושוב חוזר הריטואל שמנכ"לית בטרם מצביעה על מניעה טכנית של התופעה הטרגית, תוך הדגשה שזה יכול לקרות לכולם.
ואולי פה קבור הכלב? העובדה שהריטואל מוכיח את עצמו כבלתי יעיל, מחייבת שינוי אסטרטגיה וטיפול שורש.
בראש ובראשונה הגיעה השעה להודות על האמת: מדובר בתופעה חריגה, בלתי טבעית ובלתי נורמטיבית, שלא ידענו כמוה בדורות קודמים, האומרת דרשני. עם כל הכבוד לעידן המודרני, איך אפשר לשכוח צאצא ברכב, יותר מאשר טלפון נייד וארנק?
ההתייחסות אל הזאטוט כאל אביזר טכני, במקום כאֶל יצור אנושי חי, הדורש אינסטינקטיבית תשומת לב והתמקדות בו בעדיפות ראשונה, היא מקור הבעיה. וכאן דרוּשה התמודדות חינוכית יסודית.
לדעתי צריך בנסיבות הקיימות להפעיל על-פי חוק גם אמצעי ענישה, לשם הרתעה, ובכלל זה עונש מאסר. במיוחד יש להטיל קנסות כספיים גבוהים על נהגים עבריינים בנושא, כי למרבה הצער הוּכח שהישראלים לומדים בעיקר דרך הכיס. וּבא לילדי ישראל גואל.
ניכוי דמי מזונות כפי שפורסם לאחרונה, כשליש מהאבות הגרושים אינם נותנים דמי מזונות לילדיהם. עובדה זו אומרת דרשני.
השאלה היא מדוע הכנסת אינה מעגנת בחוק מורחב חובה אלמנטרית זו של האבות, לפרנס את צאצאיהם. במקרה שהאבות מתחמקים מתמיכה כספית, יש לקבוע בחקיקה כי באופן אוטומטי יינכה הסכום ממשכורתם לטובת הילדים.
לא סוד הוא שלא אחת אבות משתמשים בשלילת התמיכה ככלי נשק במאבק נגד האם. אך מה אשמים הילדים? הגירושים מהאישה אינם מפסיקים את תפקיד האב ואחריותו ההורית כלפי ילדיו. לכן ניכוי אוטומטי ימנע בעיה זו.
עם זאת, ראוי לערוך מבחני הכנסה לאבות. בעידן המודרני נשים לפעמים משתכרות יותר מהאב, ושכרן הגבוה מאפשר להן לפרנס את ילדיהם בכבוד, גם בלי עזרת האב. לכן יש לקבוע את גובה התמיכה לפי יכולתו הכלכלית. ואם הוא והאישה אינם מסוגלים לפרנס בגלל שכרם הנמוך, אין ספק שעל הביטוח הלאומי לשלם דמי מזונות.
צל"ש לברקת מעֵבר לשיקולים פוליטיים, דומה כי העמדה הניטרלית שנקט, בנחישות ובאומץ, ראש עיריית ירושלים,
ניר ברקת, לגבי 'מצעד הגאווה', בניגוד לביקורת הציבורית החריפה נגדו, היא העמדה הנכונה.
בצד תמיכתו בקהילה, כתושבת העיר, ולמרבה הצער גם במצעד, הנוגד את אופיה של ירושלים כעיר קדושה, וכבירת יהדות הארץ והתפוצות, בחר ברקת שלא לצעוד בה. ועל כך הוא ראוי לשבח.
יש לזכור שברקת הוא ראש עיר של כ-ו-ל-ם, ועליו להתחשב בכלל תושביה. עם כל הכבוד למיעוט הקולני, הכופה דעתו על הציבור, רובה של העיר היא חרדית-דתית-מסורתית, אשר בניה מתנגדים למצעד ונפגעים מקיומה.
עם זאת, ברקת כמתבקש כיבד את זיכרה של שירה בנקי ז"ל, שנרצחה אשתקד במצעד, הן בעלייה לקיברה והן בהשתתפות באזכרה שלה. מעֵבר לכך, השתתפותו זו מהווה מפגן מחאה נגד שימוש באלימות בכלל וכלפי הצועדים בפרט.
מחאה ציבורית ראוי לשבח את הממשלה על המדיניות החדשה שלא לשחרר מחבלים תמורת שבויים, ודאי לא תמורת גופות. למרבה הצער, ההיסטוריה הקצרה הוכיחה ששחרורם גרם לפיגועים קטלניים ולחללים רבים. ולכן נכון עושה הממשלה שאינה נכנעת ללוחמה הפסיכולוגית חסרת הבושה של חמאס בנושא.
לא פחות, ואף הרבה יותר, ראוייה להערכה עמדתו של שמחה גולדן, האב השכול, אשר למרות כאבו האישי מיישר קו עם מדיניות זו. אך מכאן ועד התנערות הצבא והממשלה מאחריות בפועל לשחרור גופותיהם של החיילים החטופים
אורון שאול ו
הדר גולדין זיכרונם לברכה, שנשלחו על ידם להגן על המדינה, הדרך רחוקה. על הממשלה מוטלת החובה להחזיר אותם הביתה ומהר.
לכן נכון עושים ההורים השכולים שהחליטו להסיר את הכפפות ולצאת למחאה ציבורית. יש לקוות שהשילוב של הקו התקיף יותר של משפחת שאול עם העמדה המתונה של משפחת גולדן, הפועלת גם במישור הדיפלומטי, יניבו את התוצאות הרצויות ויביאו לשחרור הבנים.
באשר להבטחת נתניהו ששחרור הגופות יהיה תנאי לכל הסכם, עם כל הכאב, שההבטחה לא מומשה בהסכם עם טורקיה, האם שתי המשפחות האצילות שכחו את האימרה הצינית המפורסמת שפוליטיקאים יודעים להבטיח, אך לא מבטיחים לקיים?
פסוקו אסתי הקוסמטיקאית: אסתי - טיקה
טיפים לחיסכון במים - מ-טיפים: חבל על כל טיפ-ה
משרד הבינוי: ביח"ד (יחידות דיור) וּלְחוּד
מכירת כתר פלסטיק: טוען לכתר
פרשת ברלנד: קרב-רב
חסידי רבי אבא ציון שאול זצ"ל: חובבי ציון
נכנסו לפלייליסט של גל"צ: רשימת המְשׂוּחָקִים
לא בחלל - בזרוע חזקה: ארמסטרונג
ספורט - בנות נבחרת הג'ודו: שירת הירדן
מחזה נדיר - תינוקות על טרקטורון: חשמלית ושמה שוֹקֶת
הצבי ישראל נגד החמקן: חטיף במבי
סִפרוּת: עֵט לְכָל דָּבָר
בקטנה סדר. היום.
מה לעשות? - לעשות!
שרת התרבות - לא מה שחשבתם: מירי הגאה בשבת קודש, שדוחה אפילו אולימפיאדה...
הגבינה הזולה והדירה היקרה: בין קוטג' לקוטג'
לתת: מֶנְ-גוֹ תֵּנְ-גּוֹ
