בדיון שהתקיים בכנסת בוועדת החוקה לפני כחודש, סיפר נציג של גנזך המדינה ד"ר יעקב לזוביק, כי נמצאים אצלו יותר ממיליון עמודים של עבודת הוועדה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדי תימן. "אני אישית ואנחנו כארגון נשמח מאוד לפתוח כל דבר, אבל אנחנו פועלים במסגרת החוק", לדבריו. "החוק מטיל שתי מגבלות: האחת מתוקף חוק הארכיונים והשנייה מתוך חוק הפרטיות".
לטענתו, לממשלה יש את הסמכות המשפטית להורות לגנזך לחשוף את החומר - ובכך להתגבר על מגבלת חוק הארכיונים. עם זאת, הממשלה לא יכולה להתיר לפרסם חומרים של אנשים פרטיים על-פי חוק הפרטיות: צריך לבדוק איזה חומרים יש שם. "אם נקבל היתר - יידרשו לנו ימים כדי לעבור על החומר, ובכל מקום שיש שם - להשחיר אותו. יש שם 3,500 תיקים. האומדן שלי הוא אלף ימי עבודה", אמר. כאלו שהבעיה העומדת בפניו הם 1,000 ימי עבודה ולא למעלה מאלף נעדרים. כמה מצער כי פרשה כל כך חשובה, בעלת עצב כאוב מנשוא, באה לידי ביטוי בעיניו בעלות של ימי עבודה.
דבריו אלו של הפקיד הבכיר מגנזך המדינה תמוהים, משלוש סיבות מרכזיות:
הראשונה, הוא מדבר על חומרי "ועדה", ולא ועדות. אם חומרי ועדה אחת מכילים לדבריו יותר ממיליון עמודים, היכן הם דפי הוועדות האחרות?
השנייה, בעניין הבעייתיות, כביכול, שהוא מוצא לפרסום חומרים של אנשים "פרטיים": האם ניתן להניח שכל פעולות החטיפה הרבות של אלפי הילדים - בוצעו על-ידי אנשים פרטיים? ביניהם רופאים, אחיות, פקידי ממשל שונים, אנשי מוסד ואפילו עסקנים פוליטיים שונים ומשונים?
דבר שלישי: בנושא כל כך טעון ששנים רבות הוכחש - מדוע יש "להשחיר" שמות מסוימים שהיו שותפים לפשע?
עיון בחוק הארכיונים אינו מעלה כל עילה שלא לפתוח את הגנזך הלאומי לעיון של צוותי חקירה. עיון בחוק הפרטיות אינו יכול לשמש עלה תאנה לכיסוי ערוות חשודים/חוטפים שלפתע הפכו להיות אנשים פרטיים בעלי זכות לחיסיון. ממתי פושעים, לכאורה, זכאים לחיסיון?
אם בפרטיות "החטופים" עסקינן, הרי שאין כל ספק בליבי שמשפחותיהן יוותרו על כל חיסיון בתמורה לחשיפת אירועי היעלמותם.
כל התיאורים העולים וצפים במשך השנים, מתארים שיטה של מעשים פליליים חמורים ביותר. יתר על כן, כשמתברר כיום כי עוולות "מכירות היוספים" הינן עובדות גמורות ושאלפי ילדים אכן הועלמו ונמכרו, ושבעצם אותם "אנשים פרטיים" עשו לכאורה פשעים שאינם ברי התיישנות - ולמרות העובדה שמעשים אלו הינם היסטוריים - היועמ"ש לממשלה חייב להורות למשטרת ישראל להקים צוותים מיוחדים שיחקרו את העבירות הפליליות שנעשו בעניין ילדי תימן הנעדרים והנחטפים. הוראת היועמ"ש למשטרת ישראל תהיה כי על צוותים אלו לפעול לא במסתרים אלא בשקיפות יתרה, תוך עידכון תדיר של הציבור אודות חקירות אלו.
הגיע הזמן לשים סוף לוועדות המסתור. היעלמות של ילדים היא עניין לגופי חקירה - לא לוועדות.
יודגש, כי כל ההחלטות ההיסטוריות להקמת ועדות חקירה בטעות יסודן, ומטרתן הייתה שלא לחשוף את פשעי העושים במעל - אלא "להרגיע" את "משפחות היוספים - אחיהם הנמכרים" ולא לחשוף את אלו שפעלו במחשכים כנגד בני עמם.
יש לברך על ההחלטה של ראש ממשלת ישראל למנות את השר
צחי הנגבי לטפל בחשיפת הפרוטוקולים והמידע מכל הוועדות לדורותיהן. הפצע פתוח, מדמם, ועדיין כואב - הגיע העת שמישהו יפעל ברצינות להגלדתו, גם אם הצלקת תישאר לתמיד.
